עברו 8 שעות מאז הגעתי לבניין בית המשפט הדן היום בפעם השנייה בערור שהגישו עורכי הדין של נעמה ישככר, שנתפסה לפני למעלה משמונה חודשים כשחזרה לישראל מטיול בהודו בטיסת מעבר דרך מוסקבה, כשמצאו בתיקה כמה גרם של חומרים אסורים.
באותו לילה - ערב פסח שעבר - עזבנו אשתי ואני את כל ההכנות לחג ויצאנו עם אוכל למקום בו נעצרה, להיות איתה בשעות הראשונות הקשות והלא לא מובנות. ביקור זה הוא חלק מהשליחות שזכינו לעשות כשלוחי חב"ד בבירת רוסיה - לטפל באסירים דוברי עברית שנקלעו לצרה וזקוקים למילה טובה, אוזן קשבת וסיוע ככל שניתן.
במשך השנים הצטברו השעות והימים שהקדשנו לסיפורים וחוויות מרתקות ולא קלות. יופיו של עם ישראל מתגלה פעם אחר פעם, כעם נבחר ומיוחד, במיוחד בעת צרה ומצוקה.
היום - ערב שבת פרשת וישב המרתקת בסיפורה אודות יוסף, בנו האהוב מתוך 12 הבנים של יעקב אבינו. אהוב על האב, אך שנוא על האחים, בעקבות החלומות שסיפר להם, בגלל כתונת הפסים המיוחדת שתפר לו אביו וסיבות נוספות.
שלושה ימים לאחר שאחים יצאו לרעות את הצאן, ביקש יעקב מיוסף בנו ללכת לראות מה שלום אחיו. ויוסף הלך למרות שידע שמכניס את עצמו למקום סכנה. בדרך הוא פגש איש, (רש"י אומר שהיה זה המלאך גבריאל), ששאל את יוסף מה הוא מחפש, ויוסף ענה לו "את אחיי אנוכי מבקש". בהמשך הפרשה מסופר על השלכת יוסף אל הבור, משם נמכר לעבד במצרים. ה'מדרש' מספר כי ראובן האח הבכור, לא נכח בשעת המכירה, שכן באותו יום היה תורו לבקר את האב יעקב.
כאן עולה שאלה גדולה: אם בכל יום היה אחד מהאחים מבקר את יעקב, מדוע שלח יעקב את יוסף בנו האהוב לחפש ולדרוש בשלום האחים? הרי כל יום הגיע אחד מהאחים לבקרו, ובאמצעותו יכול היה יעקב להתעדכן בשלום האחים.
כדי להבין את הדברים נדלג לקראת סוף הפרשה, בוקר אחד כשהיה יוסף בבית הכלא במצרים ראה את פניהם של שר המשקים ושר האופים זועפות, הוא ניגש ושאל אותם לשלומם. יוסף, שהושלך לכלא על לא עוול בכפו, התעניין בשלומם של כל האסירים, ידע איך פניהם נראות בכל יום, וכאשר משהו קרה הוא שם לב מיד. והכי חשוב: הוא לא הסתפק בראיית המצב והבנתו, אלא גם ניגש לשאול והציע עזרה.
כעת נחזור שוב לתחילת הפרשה: יעקב אוהב ביותר את יוסף, הוא מעניק לו יותר מכולם, אך יחד עם זאת, הוא מחנכו למידות טובות ודרך ארץ. הוא מחנך אותו לא לחשוב רק על עצמו, ומבקש ממנו לאות מה שלום אחיו, למרות שידע את מצבם של הבנים. דבריו של יוסף למלאך גבריאל "את אחיי אנוכי מבקש" צריכים להדהד באוזנינו בכל עת ומקום. לדרוש בשלום אחים, קרובים ורחוקים, חזקים וחלשים. כל אדם באשר הוא זכאי לקבל מאיתנו את טיפת תשומת הלב, ובמיוחד כאשר פניו אינם כתמול שלשום.