"אותו ערב בו נפגשנו לראשונה, היה אפור ושגרתי לחלוטין. השיעור באותו ערב עסק בסוגיה תלמודית סבוכה, ופתאום קול בלתי מוכר מתחיל לשאול שאלות שהיו גדושות באינטליגנציה רבה מאוד, משום מה לא שוחחנו אחרי השיעור" כך מספר מנחם פינס, אברך חרדי מכרמיאל ופובליציסט בעיתון משפחה, שנוהג למסור שיעור יומי בבית הכנסת השכונתי. בחלוף כמה ימים שוב הוא הגיע, ושוב המחזה חזר על עצמו. בתום אותו שיעור, עצרו השניים לשיחה, הוא הזדהה בשם 'דקל בנו', שם שאומר המון לאלפי ישראלים אבל פחות לאברך חרדי. בנו, חידונאי ומחבר תשבצים במספר עיתונים, בהם ידיעות אחרונות ומקור ראשון, סיפר כי הוא הגיע לבית הכנסת בין היתר כדי לחקור את מקורותיהם של מילים שונות וגלגוליהן והצטרף לשיעור של פינס רק כדי לספק את סקרנותו.
בסיום השיחה קבעו השניים "חברותא" בספרות היהודית: לימוד בזוג שכולל קריאת טקסט ודיון בו. לא לפני שמנחם הסכים להבטיח לדקל כי הוא לא יגרום לו חלילה "לשמור שום מצווה בעקבות הלימוד". "לא היה לי שמץ של מושג, שבזה הרגע אני קובע את החברותא הכי טוב שהיה לי אי פעם" מספר מנחם' "זכיתי בחברותא של אמת, כזה שכאשר נולד לי תינוק הוא יהיה הראשון להקיש על הדלת ולשאול במה אפשר לעזור."
הילדים שלי יתרגלו לראות אברך חרדי בבית
הסיפור שהביא ליצירת חברותא בין פינס החרדי ובנו החילוני הוא לא היחיד, איש התקשורת ינון מגל מספר שבמשך תקופה ארוכה הוא חש מוטרד מהיותו מנותק מהתרבות היהודית וחיפש חיבור אמיתי, חבר 'שידך' לו אברך חרדי בשם דוידי דרוק, ינון ביקש שהלימוד יתקיים דווקא בסלון ביתו "חשוב לי שילדי יתרגלו לראות אברך חרדי אצלנו בבית, שיפנימו שכולנו שייכים לעם אחד ולתרבות אחת" דוידי מצידו מספר שכשהגיע לראשונה ללמוד עם מגל ליוו אותו חששות, איך יתנהל לימוד כזה בין אנשים כל כך שונים? אולם מהר מאד הוא נכח לגלות שינון והוא מוצאים שפה משותפת. "גיליתי אדם מעמיק ששואף לדעת כל דבר עד הסוף, הלימוד עם ינון מרתק ומרחיב אופקים, בזכות ינון גם הרחבתי את מעגל החברים שלי וכיום בין חברי הטובים אני יכול למנות אנשים שמוגדרים חילונים למהדרין... גיליתי גם שללכת בלבוש חרדי בלב תל אביב זה לא כל כך מפחיד והאנשים אפילו אומרים לך שלום."
גם לני מילוא מנהלת פורום דב לאוטמן מנהלת מזה שנתיים קשר טלפוני עם חרדית מבני ברק והן משוחחות פעם בשבוע. לני מספרת שהקשר ביניהן הפך לידידות עמוקה ואמיתית, הן חשות קרבה מאד גדולה למרות שמעולם לא נפגשו. הלימוד המשותף שלהן עוסק בטקסטים יהודים שונים וגולש לתחומים נוספים כמו זוגיות וחינוך ילדים, והתובנות שעולות מתוך הלימוד מיושמות בחייהן.
הצצה לעולמות שונים
עמותת איילת השחר זיהתה כבר לפני 15 שנים את הפונטציאל הגלום בלימוד משותף של תכנים מתוך ארון הספרים היהודי והקימה את פרויקט חברותא שהחל ביצירת "שידוכים" בין חילונים וחרדים ומחבר ביניהם דרך הטלפון לשיחות עומק ולימוד משותף. בפרויקט פעילים מעל 16,000 אישה ואיש שמקיימים קשר טלפוני אחת לשבוע. הוא זוכה לפופולאריות רבה דווקא בגלל האופי הדיסקרטי המאפשר לכל צד לחוש בטוח במרחב האישי שלו ויחד עם זאת לקבל הצצה לעולמות אנושיים ותרבותיים שונים. חברים בו ישראלים מכל קבוצות האוכלוסייה ומכל מקום בארץ וגם מהעולם. לדברי ישראל אדלר, פעיל במיזם: "חברותא מייצר חיבורים הנראים בלתי אפשריים בין נשים חרדיות מבני ברק לחילוניות מקיבוצי השומר הצעיר, בין אברכים מקרית ספר לצעירים מאילת. בחלק גדול מהמקרים עם הזמן הקשר הופך לחברות נפלאה שמקרינה על הסביבה ותורמת רבות להורדת חומות הניכור בין חלקי החברה בישראל".
ארגון נוסף שפעיל בתחום הינו 'קשר יהודי' שפועל בעיקר בקרב סטודנטים ותלמידי מכינות קדם צבאיות. הארגון במהלך שנות קיומו הביא לחיבור בין אלפי חילונים לחרדים סביב לימוד משותף. בשנת 2016 זכתה צילי שניידר העומדת בראש המיזם לפרס ירושלים לאחדות על פועלה.
לני מילוא טוענת שהקצוות בכל מגזר צובעות את כל המגזר בצבעים שליליים והדבר יוצר רושם מוטעה ומפלג, וחשוב שכל אחד ימצא דרך להכיר את המגזר האחר באופן ישיר. בטור שפרסם לאחרונה דקל בנו הוא מתאר את חוויותיו מהלימוד עם אברך חרדי. הוא מסיים את הטור במילים הבאות: "אז מה למדתי? שאפשר להיות חילוני ולאהוב חרדים. אתם יודעים מה? עזבו לאהוב. לפחות לא לשנוא".