אחד המנהגים העתיקים בחנוכה הוא לחלק לילדים "דמי חנוכה". אם נתבונן באותיות של השם חנוכה נראה בו את האותיות של החינוך (בכתיב חסר). השורש הזהה של המילים מראה שחינוך הילדים בחנוכה תופס מקום מרכזי. אפשר להשתמש ב'דמי החנוכה' כדי לעשות עם הילדים 'חינוך פיננסי יהודי'.
ילדים יכולים ללמוד ליישם ערכים כלכליים באמצעות הכסף שיקבלו
מנהג עתיק שרבים נוהגים בו הוא לתת עשירית מההכנסות לצדקה. בעלי הכנסה מצומצמת שבקושי מספיקה לצרכיהם לא חייבים לנהוג בו, אבל ילדים שמקבלים את הצרכים הבסיסיים מההורים, יכולים להפנים ערכים רבים מקניית ההרגל לתת לנזקקים, ולצאת מהנטייה הטבעית לראות דרך מראת הכסף את עצמם בלבד. כשמגרדים מעט כסף מהמראה, אומר המשל העממי, רואים את מי שנמצא בצידה השני. הפרשת המעשרות מספיקה כדי להשיג את המטרה.
ילדים יכולים גם ללמוד לשקול צרכים, ולתעדף ביניהם בהתאם למסגרת התקציב. הצורך לחשוב מה עיקר ומה טפל, מה הוא צורך ומה הוא דחף, מה יוצר הנאה רגעית, ומה נותן סיפוק ואושר. מה מתכלה ומה קיים. מאחורי התעדוף מסתתר עולם שלם של קניית הרגלים, ונתינת ביטוי לערכים של גיבוש זהות. דמי חנוכה זו ממש הזדמנות.
כדאי ללמד את הילדים באותה הזדמנות גם לנהל תקציב באחריות, בלי להיכנס לגרעון ובלי לקחת הלוואה בריבית. באופן כללי היהדות נגד ריבית על הוצאה צרכנית, ותומכת רק בשותפות ברווחי השקעה עסקית.