פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      תפסיקו להשוות: מה למדנו מהיוונים חוץ מספורט

      תרבות ההשוואות של יון ניסתה לכלול גם אותנו, אבל העם היהודי הוא שונה ולא בהכרח מחפש להיות אותו דבר. הנה מה שאפשר ללמוד על החיים שלנו בהקשר של חנוכה

      האיש הארוך והקצר בעולם (GettyImages)
      תשוו את הגובה (צילום: GettyImages)

      היום נדבר על השוואה. מה הבעיה בהשוואה? בואו נתחיל מהסוף. הבעיה היא שההשוואה מביאה אותנו תמיד ובהכרח לתוצאה שגויה. ההשוואה עצמה אינה נכונה וכל שכן המסקנה היוצאת ממנה. מה עומד בבסיס ההשוואה?

      בבסיס ההשוואה ישנה הנחה שכולנו, בני האדם, שווים. לכן מנקודת שוויון זו ניתן לעשות השוואה ולראות מה לא שווה. שהרי אין השוואה בלי המכנה המשותף. ומכאן באות ההשוואות שלנו בחיים כגון: איפה הוא מרוויח בחיים יותר ממני, ואיפה אני מסכנה יותר מכולן, מה כן פייר או לא פייר. השוואה היא מחשבה הקיימת לנו בראש, ולרוב מביאה אותנו לחוסר מוטיבציה, לביקורת עצמית ואפילו לייאוש.

      דת אחת לכולם

      נעיין רגע בשורש ההשוואה, ובקשר שלה לחג החנוכה. היוונים ההלניסטים באו עם הערך של השוויון, הייתה להם שאיפה שכל הנתינים של האימפריה ההלניסטית יהיו בעלי דת שווה ואורח חיים שווה. גם בחינוך שלהם הם הדגישו את השוויון. את אותם כישרונות של ספורט ואתלטיקה אשר אמורים להיות נחלת כל תושבי האימפריה. כושר גופני שהוא ערך עליון עבור כולם. בעלי מומים וחלשים לא היו חלק מהחברה ההלניסטית, כי שוב יש כאן שוני. מרבית הארצות והדתות שיתפו פעולה עם היוונים ההלניסטים. הם הסכימו ליצור שילוב בין הדת ההלניסטית לבין הדת המקומית ולמעשה זרמו עם ההשפעה החדשה שהגיעה אל ארצם.

      אבל עם אחד נותר מרדן, וסרב לקבל אל דתו את הדת ההלניסטית האלילית. הוא גם סרב לשנות את אורח חייו הייחודי. בעיקר הפריעה ליוונים שמירת השבת. בעוד הם חושבים שכל יום שווה לקודמו, באים היהודים ומעידים שיש יום אחד שונה ומיוחד - יום השבת. יש גם עם שונה ומיוחד - עם ישראל, שלא מאבד מהייחודיות שלו. עם ישראל לא עוסק בהשוואות. איננו מנסים להטיף לכולם להיות כמונו, אנו מכירים בייחודיותו של כל עם ובאותו זמן מכירים בייחודיות שלנו ולא מוכנים לוותר עליה. אנו אף סוברים שבין בני האדם אין שוויון. כל אדם עומד מול אלוקים עם הנתונים אותם קיבל ועם ההתמודדויות אותן חווה במהלך חייו. אפילו איננו יודעים בעיניים האנושיות שלנו מי חטא ומי צדיק. בתוך העם - לכל יהודי יש אור מיוחד משלו, משהו מיוחד שהוא בא לחדש בעולם.

      כיצד זה נוגע בחינוך?

      את השיטה החינוכית אנו מתאימים לכל ילד לפי מה שהוא: "חנוך לנער על פי דרכו". אנו כיהודים, מאמינים בהשגחה פרטית של אלוקים - לכל אחד יש את היכולות, הכישרונות, וסיטואציות החיים המיוחדות שניתנו לו. בהתאם לכך הוא יגיע לידי ביטוי בעולם. מה הפספוס שלנו כאשר אנחנו משווים? כשאנו משווים את עצמנו לאדם אחר אנחנו בורחים מהנקודה.

      יש לנו נקודת קושי, מקום של התמודדות בחיים, לעתים זה משהו שחוזר על עצמו בסיטואציות שונות. במקום לגייס את הכוחות שלנו להתמודדות ולצמיחה, אנו מביאים את ההשוואה ובאמצעותה מסבירים לעצמנו שהשינוי בלתי אפשרי, לא תלוי בנו. מחלישים אותנו, מסתכלים על עצמנו כמסכנים, אלו שלא שפר גורלם. אלו שקיבלו משהו קשה יותר מהאחרים. מה הזדמנות שיש כאן? אתגר זו הזדמנות לצמיחה. כדאי לנו להתבונן פנימה בכלים שלנו: כישרונות, יכולות, כוחות, ערכים, ניסיון. לבחון מי מהאנשים שסביבי יוכל לעזור לי בהתמודדות הזו וכך להתגבר על הקושי ולצמוח. "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן".