חג 'עיד אל בנת' ובעברית 'ראש חודש לבנות' נחגג ביום א' טבת והשתמר בתוניסיה ובאי ג'רבה שאליו, לפי המסורת, הוגלו כוהני בית המקדש. במגילת אסתר מסופר שבחודש טבת היה המועד בו הומלכה אסתר המלכה ורבים ממנהגי 'ראש חודש לבנות' דומים לאלו של חג פורים. ראש חודש טבת חל תמיד בחג חנוכה שעל פי מסורות שונות הנס התרחש בו על ידי אישה, ולכן הוא מקושר לסיפורי הגבורה של יהודית ושל חנה בת מתתיהו. בנוסף יש המקשרים את החג לסיפורה של בת יפתח, לגירוש הנשים הנוכריות בתקופת עזרא הסופר ויש הקושרים את החג לסיפורן של נשים גיבורות נוספות: דבורה ויעל, שרח בת אשר, חנה ושבעת בניה וברוריה אשת רבי מאיר.
יש עדויות רבות לכך שנשים הן ששמרו וחגגו את כל ראשי החודשים, ולכן חגיגת 'ראש חודש לבנות' ב-א' בטבת היא הרחבה וחגיגה מיוחדת של החגיגות שמקורן קדום יותר. הקשר בין נשים לראש חודש מתבטא גם במנהג של הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. בתלמוד מצוין: "מנהג שנוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש, מנהג טוב ונכון הוא". מעצם אזכור המנהג הזה בתלמוד ירושלמי למדים שזה היה מנהג נפוץ בין הנשים, והירושלמי משבח אותו. כלומר נשים לא רק ציינו את ראש חודש אלא אף שיוו לו אופי חגיגי באי עשיית מלאכה. הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבת "כיסא רחמים", כותב כי ראש חודש ככלל הוא מועד שניתן לנשים בגלל שלא השתתפו בחטא העגל.
הקשר בין 'ראש חודש' ונשים טמון בקשר הבראשיתי שבין מחזוריות הלבנה ומחזוריות האישה. 'ראש חודש' הוא מועד המסמל יותר מכל את הזמן היהודי. חשיבותו ומרכזיותו של ציון ראש חודש נובעת מחיוניותו לקביעת סדר זמנים משותף לתיאום המועדים ליצירת אחידות תרבותית. ראש חודש טבת חל תמיד בימי חנוכה והוא ראש החודש היחיד שאומרים בו הלל שלם.
מכיוון שחגיגת ראש חודש מדי חודש על ידי נשים הייתה מקובלת, הדבר מאפשר להבין את האופן שבו נוצר 'ראש חודש הבנות' ב-א' טבת, הן בהקשר של אסתר המלכה והן בהקשר של חנוכה. על בחירתה של אסתר למלכה נאמר שארעה בטבת, ולא בהכרח ב-א' טבת, והניצחון של מרד החשמונאים וחנוכת המזבח נערכו ב-כ"ה בכסלו. מאחר שחגיגה נשית חודשית הייתה מקובלת ככל הנראה הן בתקופת אסתר במאה החמישית לפנה"ס והן בתקופה החשמונאית במאה השנייה לפנה"ס נראה שהחגיגה המיוחדת לחודש זה הצטרפה למועד של חגיגה נשית שכבר הייתה קיימת, תוך יצירת העשרה הן של אופי החגיגה והן קישורה לסיפורי הנס והגבורה הנשית הקיימים בשני חגים אלו
מקור החג בתוניס או לא בתוניס - חגיגה נשית היא תמיד סיבה למסיבה, אחדות ושמחה.