סיפור טוב: האישה שהבינה שסטייקים ופיתות לחיילים זה ממש לא מספיק

במהלך מבצע צוק איתן שימשתי כסמח"ט מילואים של חטיבת הנח"ל, ומתוקף תפקידי התעסקתי בפינוי הנפגעים של החטיבה. באחד מערבי השבתות של הלחימה, התארגנתי לקפוץ משטחי הכינוס לאכול ארוחת שבת אצל קרובי משפחה בקיבוץ סעד. בדרכי שמעתי על אירוע רב נפגעים באחד הגדודים שלנו, אז קפצתי לכיוון האזור בגדר שממנו אמורים היו להגיע הנפגעים ודי מהר הבנו שאת המסוקים לא ניתן להנחית במקום. בסופו של דבר הנחתנו את המסוקים בעיר שדרות והשתמשנו גם בשוטרים ובאזרחים ע"מ להעלות את 15 הפצועים למסוקים. מיד לאחר מכן דווחנו על שני אירועי רב נפגעים נוספים בגדודים האחרים. סיימנו את הערב עם 54 פצועים וארבעה הרוגים.

זה היה לילה קשה ביותר. בשעות הלילה המאוחרות עוד הכנסנו פלוגת סריקה מדהימה של הרבנות הצבאית לעזור באיתור גופה של אחד מחיילנו. את הטיפול בכל האירועים סיימנו לפנות בוקר.
בצהרים של שבת התחלתי להרגיש רעב מכיוון שלא אכלתי מיום שישי בצהרים. במוצ"ש בערך בשעה אחת עשרה וחצי בלילה הרחתי ריח חזק של על האש. ניגשתי לכיוון הריח וראיתי אישה בערך בשנות ה-50 עומדת ומכינה סטייקים עסיסיים לחיילים, ובעלה עומד לידה ומכין לחיילים פיתות עם תוספות. מאחוריהם עמד ג'יפ שחור מפואר וחדש מחובר לעגלה. החילים אמרו לי שהם הגיעו מהמרכז כדי להכין אוכל לחיילים.

חשבתי לעצמי 'אילו אנשים מקסימים' אבל לא נראה לי שהאוכל כשר ולכן אולי הארוחה המדהימה לא רלוונטית. פתאום האישה הסתכלה עלי ואמרה לי: "המפקד למה אתה לא אוכל" לא רציתי לפגוע בה, אז עניתי: "אני לא רעב" (למרות שעוד רגע הייתי אוכל את היד שלה ביחד עם הסטייק מרוב רעב), ואז היא קלטה את הכיפה שעל ראשי וקראה לי אליה, ואמרה לי את הדברים הבאים: "כל מה שאני אומרת לך עכשיו אני לא מבינה מה אני אומרת, המנגל והכלים חדשים והטבלנו אותם במקווה, כל הבשר חלק (בכשרות גבוהה) למרות שהוא לא היה מחוספס גם קודם, כל הסלטים בכשרות של בד"ץ העדה החרדית, גם הפיתות בכשרות מהודרת, ודבר אחרון - יצאנו מביתנו אחרי צאת השבת."

הסתכלתי עליה בהתרגשות ואמרתי לה שאשמח שתכין לי סטייק בפיתה ותוך כדי תסביר לי את העניין. היא סיפרה לי שהם גרים בשכונת יוקרה במרכז, וביום שישי האחרון החלטנו להגיע לשטחי הכינוס בשבת בצהרים ולהכין אוכל לחיילים. "ואז אמרנו לעצמנו שבין החיילים יש גם חיילים דתיים," היא מספרת, "ולא יכול להיות שהם לא יאכלו בגלל שאנחנו לא שומרים על כשרות. אז התקשרנו לחבר דתי והוא קפץ אלינו, עשינו קניות ביחד. את המנגל ואת הכלים הטבלנו במקווה כלים, מעולם לא חשבתי שיש דבר כזה. לאחר מכן עשינו קניות יחד ודאגנו שהכל יהיה כשר למהדרין. לפני שנפרדנו החבר אמר לנו שעדיף שנצא במוצ"ש כי יש חיילים דתיים שלא אוכלים אוכל שנסע בשבת. והנה אנחנו פה."