רבי, אני רק שאלה: למה יוסף לא הרגיע את אבא שלו שהוא חי?

בסיפור פרשת השבוע 'ויגש', יוסף נותן לאביו להתאבל עליו שנים ארוכות, והוא עצמו חי בכל אותו הזמן בארמון מלך מצרים, ולא טורח להודיע לאביו כי הוא חי. הוא גורם צער רב לאביו בניגוד למצוות "כיבוד אב ואם" ובניגוד לדרך ארץ והתנהגות מוסרית המצופה מכל אדם, מדוע יוסף לא שלח מכתב לאביו להודיע לו שהוא חי ולנחמו?

תשובה

שאלה זו נשאלה כבר לפני כ- 700 שנה על יד אחד מגדולי חכמי ספרד, הרמב"ן, ומאז דנו בשאלה זו גדולי פרשני המקרא.

לגבי רוב שנותיו של יוסף במצרים - אי אפשר להאשים אותו, בהתחלה הוא נמכר לעבדות ולאחר מכן נשלח למאסר, מי אמר שכלל היה ביכולתו לשלוח מכתב לאביו? וגם אם היה ביכולתו, אולי חשש שהידיעה שבנו אסיר במצרים תגרום לאביו לצער גדול יותר?!, אבל כאשר באו אחיו למצרים והוא כבר ישב על כיסא "המשנה למלך" ובמקום לספר לאחיו כי הוא יוסף, הוא מתנכר אליהם, מסתיר את זהותו ו'מטרטר' אותם, אז באמת אפשר לבוא בהאשמות אלו.

אחד מן ההסברים היפים להתנהגותו של יוסף נכתב על ידי רבי יצחק עראמה, חכם ספרדי אחר שחי קצת פחות מ-400 שנה אחרי הרמב"ן, שטען ש"כוונת יוסף היתה לראות אם אחיו עדיין שונאים אותו או אם הם מתחרטים על מעשיהם".

במשפחות רבות קיימים סכסוכים משפחתיים שמרחיקים בין אחים, אחיות, הורים וילדים, וגורמים צער רב לכולם, פרק שלם הקדישו כותבי התלמוד למעלת השלום, "פרק השלום", שם האריכו הרבה לעודד אותנו לבחור בדרך זו, עד כדי כך שאמר (שם) רבי יהושע, מגדולי חכמי בית שני, ששמו של הקב"ה, בכבודו ובעצמו נקרא "שלום".