תפסיקו להוריד את הרף, הילדים שלכם מסוגלים ליותר

נשים מסיימות הערב שבע שנים וחצי של לימוד גמרא, אחד המקצועות הקשים ללמידה. נעמה אלפסי מנצלת את ההזדמנות ללמד את ההורים דבר או שניים על הצבת מטרות, ועל אמונה בילדים

נעמה אלפסי בשיתוף עמותת יהדות ישראלית, בשיתוף עמותת יהדות ישראלית
את מסוגלת להרבה יותר (צילום: ראובן קסטרו)

הערב מתקיים אירוע חגיגי בבנייני האומה בו מציינים את סיום לימוד התלמוד לנשים. פרויקט הדף היומי הוא פרויקט של לימוד דף גמרא אחד ביום והמתמידים בו מסיימים את לימוד הגמרא כולה בשבע וחצי שנים. בשנים האחרונות גם נשים הצטרפו ליוזמה, נשים מכל רחבי הארץ והעולם לומדות תלמוד ומרחיבות את ידיעותיהן בעולם התרבות היהודי. לימוד גמרא דורש התמדה והרבה עבודה "שחורה": הבנה של שפה לא מוכרת, מושגים לא מוכרים וחשיבה אסוציאטיבית שאפיינה את הלמידה בבית המדרש.

הכל באמת אפשרי

בתקופה בה אנו עסוקים בהנגשת הלמידה לתלמידים בכל דרך אפשרית מרגש לגלות שיש עוד אנשים שמלמדים לעבוד קשה. כשר חינוך, נפתלי בנט דחף לעלייה באחוז הנבחנים לבגרות 5 יחידות מתמטיקה, במקביל, בעולם הלימוד היהודי יוצאים באמירה חד משמעית: לימוד גמרא אפשרי לכל אחד. וכמובן כדאי להתחיל בגיל צעיר כדי לרכוש את המיומנות שתאפשר לילד גישה לעולם העשיר של התרבות היהודית.

כשאנו עסוקים בהנגשה אנו מעבירים מסר גלוי וסמוי לילדים האומר: זה גדול עליכם, זה קשה. אנחנו נלעס את זה, נעטוף בעטיפות צבעוניות ומלהיבות ואז נביא לכם, כי כך זה בלתי אפשרי עבורכם. במילים אחרות: אנחנו לא סומכים עליכם שאתם יכולים להתמודד עם למידה מאתגרת וקשה. האמת היא שילדים יכולים ללמוד הרבה ויכולים לעבוד קשה. הם יתאימו את עצמם לציפיות שלנו. כאשר הציפיות שלנו נמוכות אז הם מתאימים את עצמם לציפיות אלה וכאשר הציפיות גבוהות הם יעלו מעלה מעלה.

למה להוריד את הרף?

במילה ציפייה אין הכוונה לתקווה, אלא לצפייה במובן של לצפות, לראות, לדעת שהילד רוצה ויכול. לפני שניים שלושה עשורים כאשר לימדו ילדים בכיתה א' לקרוא הציפיה הייתה ברורה: בחנוכה כל ילדי הכיתה יודעים לקרוא. התלמידים לא הגיעו עם ידיעות מוקדמות ורובם הגדול הצליח במשימה. מעט המתקשים משכו את הפרויקט עד ט"ו בשבט, ויחידי סגולה מתקשים אולי אפילו עד פסח. בכיתות א' של היום הציפיה אחרת לגמרי. תוכנית הלימודים בנויה כך שרק בסוף כיתה א' מסתיימת רכישת הקריאה ובכיתה ב' מתחילים לעבד ולתרגל על מנת שהלמידה תהיה רצופה ומובנת. האם מוחם של הטף השתנה עם השנים? לא ולא. הדבר היחיד שהשתנה זה הציפיות שלנו. הלמידה בבית הספר נראית לנו כאתגר קשה מנשוא עבור הילדים ואנו מרחמים עליהם שנדרש מהם לשבת ליד שולחן ולא להתרוצץ חופשיים בחצר. אנו כואבים בשבילם את הצורך לשבת ולהכין שיעורי בית, ומרחמים עליהם שהם צריכים ללמוד למבחנים. שכחנו שילדים הם סקרנים בטבעם. מערכת החינוך לא משתיקה את הסקרנות שלהם. מה שכולנו עושים הורים ומורים כאחד זה שהפסקנו לצפות מהם.

כל ילד יכול ללמוד ולהתקדם. כל ילד סקרן בטבעו. כל ילד וילדה יכולים ללמוד גמרא ומתמטיקה בלי להרגיש שזה כמו לטפס על האוורסט. כשנפסיק אנחנו לחשוב כך ונעלה את הציפיה שלנו מהילדים נגלה דברים מופלאים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully