למה? היום בו הפכה היהדות לאוניברסלית הפך ליום אבל לאומי

היום, עשרה בטבת, מתאבלים וזוכרים גם את "תרגום השבעים" בו אולצנו לתרגם את התורה ליוונית. בעידן בו אנו גאים על הכרה בינלאומית באוצרות התרבות והרוח היהודיים - מדוע האירוע נצרב כטראומטי בזיכרון היהודי?

רוני קרביץ בשיתוף עמותת יהדות ישראלית, בשיתוף עמותת יהדות ישראלית
בראשית ברא אלוקים, קוריאנית (צילום: GettyImages)

היום, עשרה בטבת, מתאבלים וזוכרים גם את "תרגום השבעים" בו אולצנו לתרגם את התורה ליוונית. בעידן בו אנו גאים על הכרה בינלאומית באוצרות התרבות והרוח היהודיים - מדוע האירוע נצרב כטראומטי בזיכרון היהודי?

עשרה בטבת אשר נקבע במקור כדי לסמל את ראשית המצור על ירושלים - בירת ממלכת יהודה העתיקה (שנת 588 לפנה"ס) - מציין אירועים נוספים שהתרחשו בסמיכות לאותו התאריך. ביניהם פטירתו של עזרא הסופר, מנהיג שיבת ציון לאחר הצהרת כורש (המאה ה-5 לפנה"ס) ו"תרגום השבעים", היום בו תלמי השני (המאה ה-3 לפנה"ס), אילץ בכפייה שבעים ושניים מחכמי היהודים לתרגם עבורו את ספרי התנ"ך, ככל הנראה כדי לאנדקס אותם בספרייה הגדולה שבאלכסנדריה. שבעים ושניים הזקנים נכלאו בתנאי פנסיון מלא, כל אחד לבדו ומבלי שיהיה תקשורת ביניהם, וכך הם תרגמו עבורו את התורה מבלי שתהיה להם היכולת לתאם גרסאות. כך קיווה תלמי לקבל הצצה אל תוך עולם ידע שהיה חסום עד כה למי שלא נמנה על חוגי היהדות.

אולם מה שיכול היה להיצרב בתודעה הלאומית-יהודית כאירוע חגיגי, הפך להיות ליום אבל. והוא אחד משלושת הסיבות לצום הנוכחי. הדבר די מפתיע, בזמן שאנו, היהודים, כה אוהבים לנופף בעובדה שבדרום קוריאה הפך ספר התלמוד לאחד הנמכרים ביותר.

עוד בוואלה!

לא רק מצור: עשרה בטבת, כרונולוגיה של צרות

לכתבה המלאה

כל אל והאמת שלו?

אולם הסיבה לכך היא פשוטה, והיא תלויה בהבנת המאבק התרבותי בין היהדות להלניזם. היוונים באותה העת היו פוליתאיסטים - לאמור, האמינו בריבוי אלים. ואם יש אלים רבים, אפשר להניח ש"כל אל והאמת שלו". ככל שהאלים הם מקור למוסריות, האדם יכול לבחור לו את האל הרצוי על פי המוסר שהוא רוצה.

מדהים לחשוב על כך, אך דווקא לאומה שהוציאה מקרבה את אפלטון ואריסטו, לא היה מוסר עליון מחייב. המילה "אתיקה" (מוסר) מקורה במילה היוונית "אתוס" - אשר משמעה: מנהג. המנהג והנורמה הם הם המחייבים, ואין כל צו מוסרי אוניברסאלי עליון. אין אמת אבסולוטית.

לעומתה, עמדה התרבות היהודית כקונטרה עיקשת. מאז היוסדה הייתה היהדות לדת מונותאיסטית - המאמינה באל אחד, ראתה באל מקור סמכות מוסרי עליון, ולכן עבורה הייתה התורה כ"חוקת על" הקובעת נורמות התנהגות מחיבות. לדידה - המוסר הוא צו עליון המגדיר ואף מחייב כיצד לנהוג.
עבור היהודים, תרגום השבעים היה "חילול הקודש" כשהוא הכניס את היהדות לפנתאון האלים כביכול, ומסגר אותה כעוד פילוסופיה חביבה, תוך שהוא מרוקן אותה מן התוכן הרוחני הפנימי שלה, זה שעיצב את זהותו של העם היהודי ועדיין מהווה את השלד התרבותי שלו עד היום.

ועוד מילה לסיום: בימים אלה חוגגים מאות אלפי איש מסביב לעולם את סיומו של מחזור הלימוד של "התלמוד הבבלי". הם חוגגים את הישרדותה של אותה תרבות, אשר תלמי, כמו גם אנטיוכוס הרביעי, ניסו להכחיד לפני למעלה מאלפיים שנה.

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully