מה היה קורה לראש המוסד אילו היה מנסה למנוע את מלחמת יום כיפור?

סערת הראשון לציון הרב יצחק יוסף מוסיפה להכות גלים, ואנחנו - מבינים את הכאב שהתפרש - ואומרים: מה אם הוא צודק? בואו נבדוק. לאור הסערה יצאנו לבחון עד כמה האירוע חריג, ולהתחקות אחר עקבותיהם של בכירים נוספים שהחליטו להציב את האמת בפני הציבור, עוררו סערה או זכו לביקורת ציבורית נרחבת, אך לבסוף התגלה כי צדקו.

האלוף יצחק בריק הוא גיבור מלחמת יום הכיפורים. בין השנים 2008 ל-2018 כיהן בריק כנציב קבילות החיילים, ועם סיום כהונתו כתב דו"ח בו הוא מתאר את חוסר המוכנות של צה"ל למלחמה. הדו"ח החריף הציב בפני הצבא מראה לא מחמיאה כלל. הסערה שגרם הדו"ח הפנתה אמירות קשות אישיות כלפי האלוף בריק, היא כללה התנגדות לדברים מגורמים בכירים ביותר בצבא, כך למשל במכתב שהוציא הרמטכ"ל אייזנקוט נכתב: "צה"ל נמצא בכשירות ומוכנות גבוהה למלחמה".

עמיר פרץ ספג ביקורת קשה מאוד על תפקודו כשר הביטחון במהלך מלחמת לבנון השנייה, אך את הקרדיט על החלטה אחת שקיבל למרות ההתנגדויות הקשות, אי אפשר לקחת לו. החלטתו של פרץ לקדם את מערכת כיפת ברזל זכתה להתנגדות רבה מצד בכירי מערכת הביטחון: "חיל האוויר לא ישתמש בה כי היא תסכן את מטוסיו", צוטט האלוף עידו נחושתן, מפקד חיל האוויר, בתכנית 'המקור', והרמטכ"ל דן חלוץ צוטט כשהוא טוען כי מדובר בתכנית לא מעשית. מתברר שאת כמויות הטילים שהמערכת מיירטת יהיה קשה להכחיש.

מבצע 'אופרה' לחיסול הכור הגרעיני בעיראק נודע כמבצע מוצלח מאוד, אבל הדרך להשלמתו ארכה זמן וכללה התנגדויות רבות. ראש הממשלה דאז מנחם בגין יחד עם מערכת הביטחון - החליטו כי יש להשמיד את הכור. המבצע תוכנן לפרטי פרטים, אלא שהתכנית דלפה והגיעה בין השאר גם לראש האופוזיציה, שמעון פרס. פרס, במכתב לראש הממשלה, קרא לו שלא להפציץ את הכור: "אני מרגיש שזוהי חובתי האזרחית העליונה לייעץ לך, בכל כובד הראש והשיקול הלאומי, להימנע מהדבר". מתנגדים נוספים לתכנית היו בין השאר ראש אמ"ן יהושע שגיא וגם ראש המוסד, יצחק חופי. סופו של דבר נוכחו גם הספקנים הגדולים כי למבצע הייתה חשיבות רבה וכי הוא השיג את מטרתו ומנע תקיפה עיראקית עתידית ומסוכנת.

לפני כ-30 שנה הוקמה מפלגת 'דגל התורה', המפלגה הליטאית החרדית. הרב שך הקים אותה כאשר הרגיש כי אינו מצליח להביא לידי ביטוי את קולות אנשיו בתוך מועצת גדולי התורה של מפלגת 'אגודת ישראל'. בבחירות לכנסת ה-12 החליט הרב שך על התמודדות עצמאית לכנסת, זאת למרות שכמעט אף אחד לא האמין שבכלל יעברו את אחוז החסימה. אפילו יושב ראש המפלגה משה גפני המשמש עד היום כחבר כנסת מטעמה, סיפר כי היה בהלם למשמע הוראתו של הרב שך ולא האמין שיש למפלגה היתכנות פוליטית כלשהי. אך משה גפני וכל הספקנים טעו. המפלגה הראתה כי היא מייצגת חלק משמעותי בציבור הישראלי וזכתה באותה מערכת בחירות ב-2 מנדטים ומיצבה את עצמה כישות פוליטית עצמאית בעלת דרישות משלה.

ללא ספק. התבטאויות ומעשים רבים העמידו במהלך השנים אישי ציבור ורבנים במצבים קשים במיוחד, כאלו שהציבו מראה מול פניהם של חברות, מגזרים וציבורים שונים. למרות שלא היה נעים לשמוע את האמת הנוקבת - לאחר מעשה הוכח כי לעתים קרובות היו אלה התבטאויות ומעשים צודקים, גם אם חריגים. אין ויכוח, גם דבריו של הראשון לציון אינם נעימים לאוזן, אבל האם הם גם צודקים??? אולי הראשון לציון בסך הכל עושה את תפקידו, בכך שהוא מציב מראה, אמנם לא נעימה, סביב הנתונים האמיתיים. הרבה יותר קל להתעלם, הרבה יותר נוח להדחיק - אך הרב יצחק יוסף בחר בכל זאת לדבר. חומר למחשבה.