בנסיעתנו לעיר ברדיטשב איבדנו את התיק עם הדרכונים שלנו. מישהי שהגיעה מישראל עם נשמה גדולה מצאה את התיק, פתחה אותו וראתה את הדרכונים שלי ושל שחר ביתי. במקום להמשיך הלאה היא הפיצה בפייסבוק שמצאה תיק עם דרכונים, כולל השמות שלנו. מישהו שהכיר אותנו העביר לה את מספר הטלפון שלי. היא התקשרה אליי, וסגרנו שתשאיר את התיק אצל יהודי מסוים בעיר ברדיטשב. במקביל, קיבלתי לפחות 50 הודעות וטלפונים מאנשים שונים בארץ על הדרכונים שנמצאו.
הבעיה שכבר היינו בקייב השוכנת במרחק 3 שעות נסיעה. כמובן שהפעלנו את שליחי חב"ד המדהימים. יעקב, המוהל של אוקראינה, דיבר עם שליח חב"ד בעיר ברדיטשב (רבה של העיר) שלקח את התיק אליו. הוא חיכה בתחנה הנוסעת לעיר קייב ונתן את התיק ליהודי שנסע לקייב.
בקייב קלט את התיק חיים, חסיד חב"ד נוסף, שפגש אותנו בביה"כ ברודצ'קי שבמרכז קייב. לכאורה מדובר בסתם שני דרכונים, אבל התחושה שלי הייתה: כל כך הרבה אנשים בארץ ובחו"ל התעסקו ודאגו לנו ולדרכונים שלנו.
זה סימן לי שוב בקטן כמה העם שלנו נפלא וכמה אכפת לנו אחד מהשני. אין עוד עם כזה!