זוג חוקרים מאריזונה גילה: יש נשים שנהנות מיתרון אבולוציוני

ספר שמות נפתח עם רשימת שמות: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה..." בכל סיפורי התורה, ישנה הקפדה על קביעת שמות שמתאימים לאדם ו/או לסיפור. מה עומד מאחורי השמות האלו, ולמה התורה מקפידה לפעמים לחזור על שמות שוב ושוב? לכאורה, לא הייתה כל סיבה לחזור ולפרט את השמות של בני יעקב בהתחלת ספר שמות, הם מוכרים לנו היטב מספר בראשית. על פניו, התורה מבליטה שמות מסוימים כחלק מהדגשת המסר שהתורה רוצה להעביר.

מדענים מתעסקים בחקר התפתחותו של האדם המודרני מהסוג הומו-ספיינס והתהוותו כ'מנצח' בתחרות בין התת-מינים הארכאיים של אדם, לדוגמת הניאנדרטל. הם מתווכחים על הסיבות והמנגנונים שגרמו להופעתה והתפתחותה של השפה, והיכולת הייחודית של האדם המודרני לתת שמות לעצמים פיזיים ומופשטים. שאלות מרכזיות שמעסיקות את החוקרים: מתי ואיך התפתחה היכולת השכלית להביע מושגים פיזיים ומופשטים בעזרת שפה? האם שמות-העצם נבחרו כדי לתאר את מהותו של העצם, או אולי הם התגבשו מתוך הסכמה שרירותית, מטעמים של נוחיות?

כדי לשפוך קצת אור על שאלות אלו, נעיין בתורה בתיאור הראשון של קביעת שמות בידי אדם. התורה מספרת סיפור מרתק, מתוך התמודדות של האדם עם כל מגוון החי שנוצר. ולפני שנגיע לסיפור עצמו, קצת הקדמה. התורה פותחת את ספר בראשית בתיאור אידילי של בריאת העולם והתפתחותה בשישה "ימים", עד להופעת האדם, ביום השישי, כזכר ונקבה. אם היינו מסתפקים בתיאור הקצר הזה, היינו מסיקים שנוצר עולם מושלם כבר מהרגע הראשון. האדם מופיע כצורת החי שבפסגת הנבראים, ומנותק מכל סוגי החי האחרים: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתו, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". רמתו השכלית הייחודית, הצלם אלקים שבו, מאפשרת לו, מיד עם היווצרו, לקיים את הצו: "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ...". מתוך תמיכה הדדית האיש והאישה בונים את העולם. הרצון האלוקי מתממש בדיוק לפי התכנון. לא נשאר אלא לברך על המוגמר ולקדש את יום השביעי.

אבל בפרק ב' אנו קוראים סיפור אחר לגמרי על הופעת האדם והתפתחותו. הנרטיב שמתחיל מהמילים: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם..." פורס לפנינו תהליך סוער וגועש של התפתחות האדם, שונה מאוד מהתיאור האידילי של היום השישי לבריאה. תקצר היריעה מלפרט את כל ההבדלים בין הנרטיב הזה לבין הסיפור הראשון של בריאת עולם בשישה ימים, אך דבר אחד ברור: בסיפור השני, התורה מדגישה שבעת הופעתו על במת ההיסטוריה, האדם רחוק מאוד מלהיות בשיא התפתחותו. הוא מתואר כ"נפש חיה". אמנם הוא זוכה להיברא ב"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" - אך אין זכר ל"צלם אלוקים" (ראו לדוגמה פירוש ספורנו במקום). הוא נמצא בגן עדן, אך אינו מסוגל לציית לציווי אלקי ברור. הוא גורש מהגן, ושני בניו מתקוטטים, מה שנגמר ברצח הצעיר, וזאת רק הפתיחה...

והנה באופן מפתיע על רקע ההתרחשויות האלו, ושזור בתוכן, התורה מציגה שני עניינים שממבט ראשון אינם קשורים אחד לשני: 1) הקריאה לאדם לקבוע שמות לכל החי, ו-2) 'גילוי' האישה: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ". מוזר מאוד. האם לא קראנו בפרק א' שהאיש והאישה נבראו ביחד - "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"? ואיך קביעת השמות לחי קשורה להופעת האישה? רק עכשיו האדם מגלה שהוא מורכב משני מינים?

התשובה היא, שהגרסה השנייה של בריאת העולם אינה באה כדי לחזור על דברים שנכתבו בפרק א'. יש לה תפקיד משלה: לגלות איך האדם, שנברא עם הפוטנציאל להגיע לפסגה, לצלם אלקים, יצליח בפועל לממש את ייעודו, גם ברמת האנושות כולה וגם ברמת האדם הפרטי.

בסיפור השני, בנרטיב שמדגיש את ההתפתחות האנושית/ערכית של המציאות, האדם מופיע לראשונה כ"נפש חיה" בלבד, אמנם מסוג משופר עם פוטנציאל ייחודי. בשלב מסוים, הוא מגיע לרמה הקוגניטיבית הנדרשת שמאפשר לו לקבוע שמות לכל החיות והעופות. ישנה הסכמה מדעית מקיר לקיר שהמהלך ההיסטורי הזה הינו מהפך קוגניטיבי טורף קלפים ששינה את כל כללי המשחק. בזכותו אדם מסוג הומו-ספיינס מתנתק לגמרי מסוגים אחרים כמו הניאנדרטל ודוהר קדימה בכיבוש העולם. אבל התורה מדגישה שכחלק מהמהפך הקוגניטיבי הזה, מתרחש עוד משהו ייחודי אצל אדם השכלי המודרני: היחס בין האיש לאישה משתנה. שני המינים של ההומו-ספיינס מצליחים לכבוש את העולם כי הם לומדים להשלים אחד את השני. רק האישה ההומו-ספיינס מפתחת יכולת להיות "עזר כנגדו". הניאנדרטלים אינם שותפים למהפך החברתי הזה.

התזה הזאת מקבלת חיזוק מדעי עם פרסום מחקר של שני אנתרופולוגים (שהם במקרה גם בני זוג...) מאוניברסיטת אריזונה ב-2006, שהרעיש את הקהילה המדעית, ומחקרים נוספים שפורסמו בעקבותם. לטענתם, אחת הסיבות העיקריות לכך שהמין ההומו-ספיינס ניצח בתחרות שבין סוגי האדם הארכאיים, היא העובדה שהוא נהנה מיתרון אבולוציוני כתוצאה מהתפקיד החדש שהתפתח אצל האישה המודרנית לפני כ-50,000 שנה. בניגוד לנשי הניאנדרטל, שהמשיכו להיות שותפות לגברים בעבודת הציד ואיסוף, האישה ההומו-ספיינס נטשה את העבודה הזאת. כתחליף, היא פיתחה שיטות טכנולוגיות חדשות שדרשו רמת מיומנויות גבוה, לדוגמה כלים חדשניים לכליאת חיות קטנות ולהכנת מזון, ושיטות תפירה ליצירת ביגוד ואוהלים נגד גשם ורוח. האישה המודרנית התהוותה ל'עזר כנגדו'. בכך היא סתמה את הגולל על התת-מינים המתחרים, וחרצה את גורלם של כל החי. כעת ברור בחירת השם שאדם העניק לאשתו: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ, חַוָּה: כִּי הִוא הָיְתָה, אֵם כָּל-חָי".


פרופסור שמואל שטרנקלר משמש כדיקן בית הספר ללימודים מתקדמים באוניברסיטת אריאל. הוא מרצה במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ומתמחה בתחום אלקטרואופטיקה.