כן לספח או לא לספח? בין השאלות הרבות שמטרידות את המערכת הפוליטית בימים האחרונים, שאלת הסיפוח מצליחה לתפוס מקום של כבוד. למרות שנדמה לנו שבקעת הירדן נכבשה רק במלחמת ששת הימים, עוד לפני נתניהו היו מנהיגים יהודיים שסיפחו את חבל הארץ הזו.
הראשונים לספח את בקעת הירדן היו יהושע והעם שנכנס איתו לארץ דרך הירדן. ספר יהושע מתעד את עם ישראל עובר את הירדן בגלגל ולאחר מכן כובש את העיר יריחו המקראית. לאורך שנות הכיבוש וההתיישבות עבר עם ישראל וכבש את כל האזור, שחולק לנחלות בין כמה שבטים: ראובן, גד וחצי המנשה מעבר הירדן המזרחי ויהודה ובנימין מהצד המערבי.
יהודי ארץ ישראל עברו שנים ארוכות של מלחמות וכיבושים על ידי עמים אחרים עד שהגיעו בני חשמונאי שהיו הבאים מקרב השליטים היהודים לספח את אזור בקעת הירדן. לאחר שסיימו לכבוש את הארץ, התפנו מלכי בית חשמונאי לבצר ולחזק את שליטתם בה. מערכת ארמונות שהקימו ביריחו הפכו את העיר למרכזית במנגנון השליטה, ומבצרים שנבנו לאורך הבקעה הכריזו בלי קול לכל המעוניין: "כאן שולט העם היהודי".
ערב שכזה
אלפי שנים חלפו, העם היהודי חזר למולדתו ואנשי הישוב החדש רצו גם הם להתיישב בבקעת הירדן, הניסיון אומנם נכשל אבל הוא נתן את האות לתחילת ההתיישבות היהודית החוזרת בבקעה. הממשל העות'מני שנקלע בסוף המאה ה-19 לקשיים כלכליים החליט למכור חלק מבקעת הירדן. היהודים התארגנו לקבוצת רכישה, כשבין המממנים של הרכישה היה גם משה מונטיפיורי, הנדבן היהודי. השם שנבחר לישוב אותו רצו להקים היה 'פתח תקווה'. כישלון הרעיון להקמת מושבה יהודית באזור הבקעה היה המניע שהוביל בסופו של דבר להקמת העיר פתח תקווה במקומה הנוכחי.
הערב (ג'), למעלה מ-3000 שנה לאחר הפעם הראשונה בה הפכה בקעת הירדן ליהודית, הכריז נשיא ארצות הברית כי גם מדינתו מכירה בריבונות היהודית על האזור. על כן, כמעט 53 שנים לאחר שחזרה לידינו, נראה כי הדרך לסיפוח בקעת הירדן סלולה ומוכנה.