פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כותבים את האמנה שלנו: חיבור בין מגזרים הוא השוס החדש

      בין כל הישראלים קיים חיבור טבעי אבל הוא לא קורה. הוא לא מתרחש בעיקר בגלל פער שפה. לכל מגזר יש שפה משלו, וזו מאיימת על מגזרים אחרים שפשוט לא מבינים מה המונחים אומרים. ערן ראובני בפרויקט יוצא דופן לחיבור של כולנו יחד

      ערן ראובני (יח"צ , ערן ראובני)
      מפגש משותף (צילום: ערן ראובני)

      השיחה עם ערן ראובני משולה לקריאה בספר רצוף מושגים, מונחים, ראשי תיבות ומשלים. את השנה העברית בה אנו מצויים - תש"פ - הוא מקפיד לכתוב שת"פ, כלומר: "תהא שנת שיתוף פעולה". גם את שמו של 'צוות סגול' - הקבוצה שאיגד בכדי לחולל תפיסה תודעתית חברתית חדשה במדינת ישראל - הוא מקפיד לכתוב כשבסוף מופיעה האות ה' בסוגריים. "אם נהיה מדויקים ומסורים הסגול יהפוך לסגולה", הוא מסביר בחיוך.

      ראובני הוא מהנדס מערכות, מומחה למערכות תחבורה מתקדמות וחוקר במכון לחקר התחבורה בטכניון. עד לפני כחמש עשרה שנים שירת בחיל האוויר, אז השתחרר בדרגת סא"ל ופנה לשוק האזרחי. את הקמת 'צוות סגול' הוא יזם בשנים האחרונות לאחר שהבין כי חייבים לעשות מעשה שיקדם את האחדות בין השבטים המרכיבים את הציבוריות הישראלית.

      חבורות חבורות

      הצוות של ראובני מורכב משמות מוכרים הבאים מכל המגזרים. גברים ונשים, דתיים, חילונים, חרדים, מסורתיים, צעירים ומבוגרים. כולם כאלו שנענו לקריאה להתאגד לחשיבה משותפת לקראת אחדות. הצוות מתכנס אחת לחודש, כשבמהלכו נערכות התכתבויות ופגישות טלפוניות. הצוות מורכב מעשרות חברים וחברות, רבים מהם שמות מוכרים ומובילים: הרב מאיר בלוך יו"ר עמותת 'הכל מהלב' המסייעת לחולים ובני משפחותיהם, פרופ' אשר אלחיאני מנכ"ל קופ"ח מאוחדת לשעבר, עו"ד יורם סגי זקס מביה"ס למשפטים של מכללת ספיר, איש העסקים והיזם קובי הוברמן העומד בראש קבוצת 'ישראל יוזמת', הרב רונן נויבירט רבה של קיסריה, ורבים נוספים.

      המיזם הנוכחי של הצוות יתקיים בירושלים ב-25 בפברואר בשלושה מוקדים במקביל. נציגי המגזר החילוני יתכנסו במרכז הקהילתי של שכונת עין כרם ללימוד ועיון משותף במגילת העצמאות, כתבי הרצל ורב שיח בנושא סולם הערכים המשותף לציבור החילוני. בסוף תתקיים חתימה על אמנת חזון הציבור החילוני לחברת מופת בישראל. במקביל בישיבת מרכז הרב שבשכונת קרית משה, ייתכנסו נציגים של הציונות הדתית ללימוד ועיון בכתבי הרב קוק, שיח משותף וחתימת אמנת חזון הציונות הדתית לחברת מופת. בשוק מחנה יהודה יתכנסו נציגי המגזר המסורתי ואילו בבית דוידוף שבשכונת הבוכרים נציגי המגזר החרדי לתהליך דומה תוך עיון בתפילת שמונה עשרה וניסוח חזון הציבור החרדי לחברה בישראל לעתיד לבוא. היום אמור להסתיים בבניין ישיבת 'אש התורה' אל מול הכותל המערבי ללימוד משותף של שלושת האמנות, רב שיח על מורשת אבות וברית אחים, והנחת קווים לאמנה ישראלית משותפת.

      ערן ראובני (יח"צ , ערן ראובני)
      מפגש משותף (צילום: ערן ראובני)

      הכיפות השקופות

      "לאחר שנולד בני התעצמה אצלי ההכרה שאין לי בעצם ידע אמיתי שאני יכול להעביר לו בנוגע ליעוד ומסורת", הוא מספר. "באחד מאותם ימים נפל לידי גיליון של עיתון 'במחנה' ובו מאמר שנכתב לקראת חג הפסח שעסק בציווי "והגדת לבנך". במאמר נכתב שמדובר בציווי מוסרי. ההגדרה הזו נגעה לליבי, במיוחד כאיש צבא שמתנהל בשפה של חובות ופקודות. הרגשתי שאני משתמט ממשהו שהוטל עליי. מצאתי את עצמי מתחבר לבית הכנסת ולקהילה שסמוכה למקום מגורינו בהרצליה. האווירה החברתית מאוד קסמה לי. בהמשך חברתי לקבוצה מיוחדת של אנשים בשם 'הכיפות השקופות' המקבלת אנשים כמוני שמרגישים חיבור עז למסורת ולתוכן היהודי אבל אין להם כיפה על הראש.

      מי שטבע את המונח 'כיפות שקופות' והקים את הקבוצה הוא ערן רולס, הבעלים ויו"ר מרכז הבניה הישראלי. כשגיליתי שערן מתגורר ברמות השבים, לא רחוק מביתנו בהרצליה, זה היה רק עניין של זמן עד שיווצר בינינו חיבור. חבר נוסף שגם אתו יצרתי קשר הוא תא"ל במיל. רם שמואלי מחיל האוויר, שמשמש כיו"ר ארגון 'השומר החדש' והקים לפני כמה שנים את המיזם 'מתחברים - לעתיד משותף'. הקשרים הללו הולידו אצלי את ההכרה כי לא רק לי יש צורך בחיבורים שכאלה. בין כל הישראלים קיים חיבור טבעי אבל הוא לא קורה. ההוא לא מתרחש בעיקר בגלל פער שפה. לכל מגזר יש שפה משלו, וזו מאיימת על מגזרים אחרים שפשוט לא מבינים מה המונחים אומרים. ניקח למשל את הביטוי "עם סגולה וחברת מופת". יש בינינו מי שמבינים את הביטוי 'עם סגולה', אך לא מסכימים או מבינים מהי 'חברת מופת' ולהיפך. יש מי שרואים בביטוי 'עם סגולה' התנשאות, אולי אפילו לאומניות, בעוד הביטוי 'חברת מופת' הרבה יותר מדבר אל ליבם. החיבור של שני המושגים יחד מייצג אפשרות של הבהרה למה כל אחד מתכוון כשהוא אומר את המונחים הללו. אם נסדיר את מילון המושגים המשותף תיסלל הדרך להתקרב אחד לשני".

      אמנה בין מגזרים

      מה הבסיס ליוזמה הקרובה של חתימת האמנות?

      "במהלך ההתקרבות שלי למסורת ישראל נתקלתי לראשונה בתפילת שמונה עשרה. בעיניי מדובר בתבנית או נוסחה שמאגדת בתוכה את הבקשות והצרכים של כל אדם, יהיה דתי, חילוני או אפילו לא יהודי. כולנו מבקשים שיופיעו בחיינו אותם דברים בהם תפילת שמונה עשרה עוסקת. רק הפרשנות והאינטרפטציה משתנה. התפילה עוסקת בחיבור עם דורות קודמים, בבקשת צדק, שלום, גשמי ברכה, רפואה שלמה, הגנה, אחדות, הוקרת חסד ותודה. אני לא מכיר אדם אחד שלא מזדהה עם הערכים הללו. התובנה הזו היא שהולידה את הרעיון להפוך את הטקסט של תפילת שמונה עשרה לבסיס לאמנה חברתית בין-מגזרית.

      "בחזון שלנו כל מגזר ישב עם עצמו ויגדיר כיצד הוא רואה את הערכים שמופיעים בתפילה; יפרט מה הפרשנות שלו לדברים וינסח אותם בצורה המקובלת עליו. לאחר מכן יתכנסו כל המגזרים יחד וישוו את האמנות שנכתבו. מכיוון שהבסיס שווה, אין לי ספק שבמפגש נגלה שהאמנות הרבה יותר דומות משונות. נמצא את הגשר מעל השפה שלא מאפשרת לנו להיפגש".

      היו בעבר כבר יוזמות של כתיבת אמנות לאומיות בנושאים שונים. כמדומני שאף אחת מהן לא צלחה. אתה לא חושב שהפוליטיקה חזקה יותר מאמנות?

      "אני חושב שהאמנות היזומות כמו 'גביזון מדן' למשל שניסתה להסדיר את פניה הציבוריות של השבת במדינת ישראל, נכשלו משום שהן הוכתבו מבחוץ אל הציבור ולכן הן נדחו. הציבור לא היה שותף בכתיבתן, ואפילו לא היה שותף בבחירת הנציגים שיכתבו את האמנות הללו. לכן הן נותרו יוזמות פרטיות מקומיות שלא הצליחו להתרומם אל מעבר לשיח. התקווה והאמונה שלנו הן שהפעם - מאחר והכתיבה נעשית בידי הציבור - בדגש על כל מגזר כותב בנפרד כפי הבנתו, יש ליוזמה הזאת סיכוי טוב יותר לשבור את המחיצות ולהביא לקירוב בינינו".