השבוע נחשפנו לתכתובות וואטס אפ אישיות בין השופטת כרייף לשר האוצר משה כחלון. התכתובות בעלות אופי אישי ואינטימי. מבלי לעשות "רי-טוויט" לתכנים הצהובים, אספר שמתגלה מערכת יחסים קרובה בין השניים, כזו שעל פי כל דעת יכולה להיחשב כחברית, אף על פי סגנונה המאוד ישיר של השופטת כרייף. הספק לא הפריע למהדורות החדשות וללא מעט כותרות לצבוע את חזות הכל ברמיזות עבות על רומן ובמינוי לא תקין של השופטת.
"האירוע יצא מכל פרופורציה הגיונית, המשפחה שלו כמעט נפגעה," אמרה חברת הכנסת לשעבר מסיעת 'כולנו' מירב בן ארי על ההתכתבויות והוסיפה כי "בסוף הבינו שכנראה הסיפור הוא לא כזה גדול. אני זוכרת לפחות 9-8 אנשים שפנו אליי כדי לדבר עם כחלון לגבי המינוי שלהם כשופטים. אין פה שום עדות למפגש, חוץ מאחד, שאגב הוא אמר שפגש אותה"
מה נסגר עם השיימינג?
גילוי נאות, תמכתי בשר כחלון טרם פרש מפוליטיקה והודיע שלא יתמודד בבחירות הקרובות. ראיתי אותו לא מעט פעמים מדבר באופן ישיר. הפרסונה הממלכתית, השקולה והענווה לא הסתדרה לי בכלל עם ההאשמה הבוטה. ואם לא הייתי מכירה? סביר להניח שהייתי קוראת את הטקסט כפשוטו.
לגבי השופטת כרייף, לא התעמקתי בענייניה עם נווה. עם זאת מבחינה מקצועית מספרים על שופטת חרוצה ובעלת לא מעט פסקי דין הגונים ובעלי רגישות חברתית, שופטת שצמחה מתחתית הסולם הסוציו-אקונומי והגיעה להישגים מרשימים בעשר אצבעות. למה למהר ולחרוץ דין? איפה כף הזכות?
תרבות השיימינג והקלות הבלתי נסבלת של הפיכת שמועה לכותרת הן שפיכת דמים ואפילו גרועה ממנה.
אל תקנו כל כותרת, טוויט, פוסט ושות'. חכו לוידוי ואז תגיבו, פשוט לנשום ארבע דקות. ככה זה כשאין מי שבודק את המסקרים.