נטיעה של שמחה: הקשר בין שבת שירה לט"ו בשבט

פרשת השבוע בשלח נקראת גם "שבת שירה", על שם השירה ששוררו בני ישראל עם משה רבינו על שפת הים כהודאה להצלתם מן המצרים בקריעת ים סוף. ביום שני הקרוב נציין את ט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות, וממנו מתחילה שנה חדשה לעניין מצוות האילן כמו הפרשת תרומות ומעשרות, ערלה ועוד.

בעיני ישנו מסר משותף שנלמד מהקשר בין פרשת שירה לבין ט"ו בשבט. כשנעמוד על טיבה של שירה נראה כי היא מבטאת מצב נפשי והתרוממות רוח של האדם המשורר, וכאשר נחה עליו הרוח הוא משורר שירה. מה הוא בעצם עושה בשירתו? הוא משתף את האחרים, הוא מעורר וסוחף אותם אל השמחה שהוא שרוי בה. אנו רואים כיצד תכונתו הטבעית של האדם היא לשתף את האחרים בטוב ובאושר שהוא זוכה להם.

וכעת לט"ו בשבט. בכל שנה בהגיע תקופה זו הלב רוגש שמחה אל מול שמחת האילנות העומדים לפרוח וללבלב. אבי שיחיה, איש החינוך הרב מנחם שמואל נורדמן, נוהג לנצל את אווירת היום ולחזור בפני תלמידיו הרבים על המסר החינוכי הבא:

בתורה מצאנו כי "האדם עץ השדה". המהות של עץ השדה שהוא חי לעצמו, הוא מקבל יחסית מעט, ניזון ממים וזבל בלבד, אבל למה הוא מעניק לאחרים? פירות! עץ בריא נותן פירות, עץ שאינו נותן פירות - אינו צומח אלא נובל. נתינת הפירות מחיה את העץ. העץ הוא סמל למי שמקבל מעט אך נותן הרבה. "כי האדם עץ השדה" - האדם בדומה לעץ צריך לעסוק בנתינה לזולת, לא לחשוב כמה הוא קיבל, אלא לתת ולתת אף מעבר לכך. אם לא ייתן אלא ידאג אך ורק לעצמו, הוא נובל.

כאנשי חינוך אנו יודעים כי ט"ו בשבט הוא גם חג החינוך. כמו אותו שתיל שתפקידנו לכוונו וליישרו כל עוד הוא הוא רך וצעיר, כן נפש האדם. כל עוד הוא בקטנותו, ניתן לכוונו ולהדריכו בדרך הישרה והנכונה.

לשמחתי, הרבה ממוסדות החינוך בחדרה שהייתי שותף בהקמתם, נבנו בסוף שטחי המגורים בעיר, במקום בו היו נטועים פרדסי פרי ונוי. כמה מתאים הדבר כי במקום בו צמחו פירות ואילנות גדלים וצומחים כיום הזה פירות ואילנות של ילדי חמד, וכמו שמצאנו בחז"ל וכך נפסק להלכה כי היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך את הברכה להשם יתברך שברא "בריות טובות ואילנות טובים". הם הולכים יחד, הבריות והאילנות.

בחדרה מקבל יום ט"ו בשבט משמעות נוספת, ביום זה חוגגת העיר יום הולדת. השנה לכבוד יום ההולדת של העיר יצאו חברי הנהלת העיר לסיור מיוחד במוזיאון החאן לתולדותיה של חדרה. במהלך הסיור נחשפנו לכמה וכמה מאפיינים שמתוכם נוכחים לראות את מסירות נפשם ונחישותם של התושבים להקים את העיר לשם ולתפארת בישראל. כשנתבקשתי לשאת דברים ציינתי בהתפעלות כי אילולי מסירות נפשם ועוז רוחם של המייסדים מי יודע כיצד היינו אנו חיים כאן בעיר.

אנשי חזון מצליחים לראות כבר בשלב נטיעת הזרעים את העתיד העשוי לצמוח. אותם מייסדים לא ראו מול עיניהם רק את אדמת הטרשים מלאת הביצות באזור שטוף קדחת ומלריה, אלא לנגד עיניהם עמדה עיר פורחת ומשגשגת עם חיים יהודיים תוססים, ומאות אלפי תושבים שחיים בה.

כך גם בכל תחום בחיים: בשביל הצלחה צריך לזרוע היטב כראוי. רק מי שיודע לזרוע נכון, ולהשקיע מאמץ בנטיעת האילן, יזכה בסופו של דבר להגשמת הכתוב החקוק בסמלה הרשמי של העיר חדרה: "הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו".

נחזור למסר המשולב מפרשת השבוע - פרשת שירה וט"ו בשבט: העולם מושתת על הנהגת חסד "בין אדם לחבירו", על נתינה ומחשבה על הזולת. תתנו, תעניקו, ואז דווקא תפרחו ותצמיחו פירות טובים.

שבת שלום וט"ו בשבט שמח!