פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      למה הילדים שלנו הם כמו תפוז: נכשל בבגרות וסיים תואר שני

      הייתה לו לקות למידה. הוא סיים את לימודיו ללא תעודת בגרות ואף אחד לא הופתע. משם לישיבה, משם לצבא. לסיירת. נפצע, השתקם, נרשם למכינה כדי להשלים בגרות. השקיע, הצטיין ונרשם ללימודי כלכלה. סיים בהצטיינות, התקבל לעבודה והמשיך לתואר שני. הנה הסיפור

      ילד כועס (ShutterStock)
      החיים הם לא הכאן ועכשיו (צילום: ShutterStock)

      לפני כשמונה שנים עברנו דירה ונטענו עצים בגינת ביתנו. על פתק אחד העצים שקנינו במשתלה היה רשום לימון. זה העץ שתיכננו לשתול. במשך שמונה שנים העץ אכזב. כבר היו לנו כוונות לעקור אותו כי רצינו להציב במקומו משהו אחר בגינה. התייעצנו עם גנן שטען כי זהו עץ חושחש - אותו עץ שנוהגים לחזק בעזרתו את עצי ההדר ואינו עץ מאכל. כנראה שהחיבור לא עבד כמו שצריך ועץ החושחש השתלט על העניינים.

      מזל שבין התכנון לביצוע עבר המון זמן כי בינתיים, השנה, צצו פירות קטנים ירוקים כאלה שאט אט הפכו כתומים. הנה תחזיות הגנן מתגשמות. אכן מדובר בעץ חושחש והרי פירותיו מוכיחים. עם הזמן גדלו הפירות קיבלו צורה וצבע אך נראו ממש כמו תפוז. התקשרנו לגנן ושאלנו, אם יש לנו עץ חושחש שיש לו פירות שנראים כמו תפוז מריחים כמו תפוז והטעם שלהם כמו תפוז אז איזה עץ זה?

      וכך השנה אנו זוכים ואוכלים את פירותיו של עץ הלימון - חושחש - תפוז שלנו.

      בעוד שנה וחצי ארוץ מרתון

      אני מכירה איש אחד שהיה תלמיד גרוע שבגרועים. הסתובב בבית הספר ולא למד כלום, היה ברור שילד עם לקות למידה כמו שלו, יגרד את ציון ה'עובר' בבחינות הבגרות, אם בכלל. ואכן כשסיים את לימודיו ללא תעודת בגרות אף אחד לא היה מופתע. הוא היה כלומניק כזה, אחד שלא אכפת לא מכלום. כשסיים החליט ללכת ללמוד בישיבה לפני הצבא. כולם הרימו גבה כי הרי ברור שללמוד הוא לא בדיוק יכול. עברה לה שנה והבחור התגייס. לסיירת. כולם הרימו עוד גבה, כי הרי ברור שכוח רצון זה לא בדיוק הצד החזק שלו. אך למרות כל התחזיות הבחור הצליח. נפצע, השתקם, וכשסיים נרשם למכינה כדי להשלים את בחינות הבגרות. למד, השקיע, הצטיין בכל המבחנים ונרשם ללימודי כלכלה. ועד כמה שזה נשמע מפתיע - סיים בהצטיינות, התקבל לעבודה רצינית וחשובה בעלת השפעה ציבורית והמשיך ללימודי תואר שני. תוך כדי התהליך הוא גם התחתן והקים משפחה יפה.

      אבל זה לא סוף הסיפור. לפני כשנתיים הוא נפצע קשה באימון במילואים ובמשך שנה עבר שיקום אינטנסיבי וקשה. כשיצא מהניתוח אמר לרופא: "בעוד שנה וחצי ארוץ מרתון". כיון שהפציעה הייתה ברגליים הרופא הגיב בסקפטיות וניסה להוריד את החלומות למציאות. אך הבחור לא התרגש. הוא החליט וכך יהיה. במרתון טבריה האחרון התגשם החלום. ולא סתם, אלא בתוצאה הרבה מעל הממוצע.

      מי היה מאמין שמאותו ילד ללא כישורי למידה ויכולות, חסר כוח רצון, שלא אכפת לו מכלום, צמח גבר עם מוטיבציה ויכולות מטורפות בכל תחום בו הוא בוחר. כל הערכים שהוריו העניקו לאורך הדרך פרצו החוצה ובענק.

      ילד הוא כמו עץ של תפוז

      בעולם בו הכול נמדד כאן ועכשיו, בעולם בו, בטעות, ההצלחה שלנו כהורים נמדדת בהצלחת ילדינו, קשה להתבונן בסבלנות קדימה. אנו נשאבים לקשיים של הילדים עכשיו. הם מציירים לנו תמונה ברורה לגבי מי הם ומה היכולות שלהם. אנחנו מנסים לעזור להם, מנסים לתת מענה לקשיים. מאמינים למראה העיניים, ומבינים שזה הילד שלנו. קשה לנו לראות את התמונה למרחוק. קשה לנו לדעת משהו שהעיניים שלנו לא רואות. אנו מאבדים אמון ומנמיכים ציפיות.

      ילד הוא כמו עץ, סגולותיו נמצאות עמוק בתוכו כל הזמן. דעו כי הילד הזה הוא הרבה יותר ממה שהוא מראה. הוא אולי נחשב ללימון, אולי מתנהג כמו חושחש - אך באמת הוא תפוז.


      הכותבת מנחת הורים ויועצת זוגית ואישית בגישת שפר, חברה בצוות הניהול של מרכז שפר- המרכז להכשרת מנחים ויועצים בגישת שפר.