שירו של נתן זך שהולחן על ידי שלום חנוך מעביר מסר שמאוד מתאים לט"ו בשבט:
"כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה".
ט"ו בשבט נחשב כראש השנה לאילנות ומסמל את תחילת התעוררות הטבע אחרי החורף. בצאתנו לטבע בט"ו בשבט היינו מצפים לראות את העצים מלבלבים בפריחה ואת ההתחדשות של הטבע, ואולם לאכזבתנו נמצא שהחורף עדיין בשיאו (במיוחד השנה, ששלג יורד בהרי ארץ ישראל ממש בערב ט"ו בשבט) העצים עירומים לגמרי, בבקרים מעטה של קרח מכסה את הענפים ובהחלט עדיין לא נראה שהאביב בפתח.
המסורת היהודית שקבעה דווקא את תאריך ט"ו בשבט מסתירה סוד עם מסר חשוב: למרות שנראה את האילנות מעורטלים מעלווה, הם מתחילים להתכונן להתחדשות ולפריחה מחודשת ורעננה. ממש כמו בניווטים בצבא שידענו שהשעה החשוכה ביותר בלילה, היא דווקא השעה שלפני זריחת השמש, וכך בתוך פנימיותו של האילן החל התהליך של ההתעוררות מקיפאון החורף ואיסוף הכוחות הרעננים לקראת הפריצה וההתחדשות.
יש לי שלכת בלב
גם האדם, כמו עץ השדה, חווה תקופות קיפאון אישי ושלכת רוחנית ונפשית. כמו עונות השנה גם האביב האישי יגיע והחורף לא ישאר לעד, וכמו שעץ השדה מכין כוחות בתוך החורף, כך האדם צריך להכין בתוך נפשו את הכוחות להתחדשות והתרעננות כדי לפרוח מחדש ולצאת לאביב אישי לתקופה טובה ומאושרת.
שנדע להתחדש ולפרוח גם בעת חורפים אישיים ולהוקיר את תקופות האביב והקיץ שמגיעים אחריהם.
חג ט"ו בשבט שמח, תאכלו הרבה פירות ארץ ישראל.