פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ביקשו ממני לעבור קרון: הנוסעת לא תמימה כמו שהיא נראית

      כאישה שמחוברת לנשיות שלה וגאה בעצם היותה אישה, אני מזדהה לחלוטין עם המתלוננת, בייחוד כאשר אני, כחילונית לשעבר, גם מצליחה להתחבר לתחושותיה כלפי פולחנים דתיים. העניין הוא, שכאשר קראתי לאילו גופים היא פנתה לדווח הבנתי שיש כאן אג'נדה. דעה

      נוסעים במטרו, ניו דלהי, הודי (ShutterStock)
      שחרית כבר התפללתם? (צילום: ShutterStock)

      כחוזרת בתשובה בישראל המתקדמת של שנת 2020 אני מוצאת את עצמי פעמים רבות בעין הסערה. כלומר, אני עומדת באזור השקט במרכז הסערה, האזור בו לחץ האוויר הוא הנמוך ביותר - אבל מסביבי שני העולמות שלי גועשים וסוערים, ומתערבלים פעמים רבות אחד אל תוך השני.

      כך הרגשתי כשקראתי היום את הכתבה על אותה אישה שטוענת שדייל ברכבת ישראל דרש ממנה לעבור קרון כדי שנוסעים אחרים יוכלו להתפלל שחרית. מצד אחד, כאישה שמחוברת לנשיות שלה וגאה בעצם היותה אישה, אני מזדהה לחלוטין עם המתלוננת, בייחוד כאשר אני, כחילונית לשעבר, גם מצליחה להתחבר לתחושותיה כלפי פולחנים דתיים. מצד שני, אני מזדהה לחלוטין עם המתפללים ויודעת שאין להם דבר עקרוני נגד נשים באשר הן, אלא ההלכה מצווה אותם להתפלל כשאין הסחות דעת סביבם (והסחת דעת בדמות אישה זו הסחת דעת משמעותית).

      אבל הסערה האמיתית במוחי החלה כשקראתי את תגובת דוברות רכבת ישראל למקרה, על פיה הנוסעת פנתה מיוזמתה לדייל השירות, בתלונה כי התפילה שנערכה בקרון בו ישבה מפריעה לה, והדייל הציע לה לעבור לקרון אחר באם לבה חפץ בכך. פתאום הרגשתי להפתעתי שאני נוטה להאמין יותר לתיאור המקרה על פי דוברות הרכבת (שזה די מוזר להאמין להם אם מתחשבים בעובדה שהם משקרים הרבה בנוגע ללוחות הזמנים).

      העניין הוא, שכאשר קראתי לאילו גופים פנתה המתלוננת בכדי לדווח להם על המקרה - המרכז הרפורמי לדת ומדינה, ושדולת הנשים - הבנתי שישנן אג'נדות מסוימות המסתתרות מאחורי התלונה ושהפנייה רחוקה מלהיות תמימה. כשמחברים אחד ועוד אחד, התוצאה עגומה וברורה - ישנו ניסיון חריף ואינטנסיבי להדיר סממנים יהודים מהמרחב הציבורי.

      שיהיה ברור, אינני חושבת שהמתלוננת משקרת בזדון, אך אני די בטוחה שקריאת הסיטואציה שלה לא לגמרי מדויקת. כבר ראינו בעבר מקרים בהם אנשים התקשו לעכל התנהגות יהודית במרחב הציבורי, דוגמת הסרטון שהופץ לפני כשנה וחצי בו נראית אישה זועמת על חב"דניק שמניח לנוסע בנתב"ג תפילין בסמוך לשער העלייה למטוס, או הסערה סביב כיסוי הראש של לינור אברג'ל בטקס הדלקת המשואות. לדעתי גם כעת נדרש מאיתנו, כחברה מתקדמת, לבחון את המקרה מזווית דומה. מספיק רק לשים לב לאירוניה בכך שהמקרה המדובר קרה לפני שנה והתפרסם בדיוק בשבוע בו עיריית תל-אביב החליטה לאסור הקמת דוכני תפילין של חב"ד ליד בתי ספר בעיר - כדי להבין שיש דברים בגו.

      וגם אם אני טועה, והמתלוננת דווקא קראה את הסיטואציה היטב ואכן דייל הרכבת דרש ממנה לעבור קרון, עדיין, לרכבת ישנם קרונות בשפע. עצם העובדה שהיא בחרה להתלונן, במקום פשוט לעבור קרון, אומר הרבה על הדרך בה החברה שלנו מתייחסת כיום לסממנים יהודים.