לא כל יום זוכה אדמת אפריקה לצפות במחזה שכזה: דוס עטור כיפה וציצית מסתובב בין שבטים נידחים, מפתח שיחות בשפת ה'לא ברור מה קורה פה', עם ראשי שבטים אוכלי חיות וכיוצא בזה, ובסוף גם פוצח איתם בריקוד שמח. את כל אלו ועוד, הוא מביא בסוף אל המסך - כקליפ לשיר יהודי.
מה גרם לרולי דיקמן, זמר מוזיקה חסידית מבני ברק, לנסוע עד הסוואנות המאיימות של אפריקה ולצלם שם קליפ? מה לחרדי ולמקום שאפילו בית חב"ד אין בו? מדוע להכניס את עצמך למקום שאליו אתה יודע איך תיכנס, אבל לא בטוח שאתה יודע איך תצא? כשיושבים לשיחה עם רולי, הוא עונה על הכול בנחת ובחיוך, ונהנה לשחזר את הסיפור מרגע שעלה במוחו הקודח.
השיר ''אתה מרים אותי תמיד", הולחן ועובד על ידי אלי קליין ואיצי ברי, והפך ללהיט במגזר. אבל את רולי זה לא סיפק, הוא רצה להרים יותר. "בחרתי לקחת את המוזיקה שלי למקום עם מסר."
השירים נכנסים אל הלב
השאלה המתבקשת היא, האם בתור זמר חסידי אתה לא אמור לשיר מילים מהמקורות?
"נכון שרוב השנים מוזיקה חסידית הייתה בנויה על מילים מהמקורות, מהכתובים", מאשר רולי, "אבל בשנים האחרונות הגיעה תפנית שונה ואחרת. הצעירים בעולם של היום מתחברים לטקסטים שיותר מובנים להם. מילים מהמקורות היו נכונות במוזיקה החסידית רוב השנים - אבל הרבה אנשים דקלמו את המילים, ופחות הבינו את המשמעות. אנחנו בחרנו לקחת את המוזיקה שלי למקום של מילים מקוריות עם מסרים. לוקח לאנשים זמן לעכל, אבל אתה מבין מהתגובות ומהסיטואציות שזה מדבר אליהם".
לא לקחת פה הימור?
"המחשבה אמורה להיות הפוכה", עונה רולי נחרצות. "השאלה היא לכמה אנשים זה יגיע, בכמה אנשים המסרים יגעו, השירים יחדרו אל הלב. הימור זה כל דבר בחיים, אבל אם אתה מביא שיר טוב והוא מדבר, אז לא, אני לא קורא לזה הימור. אם אני לוקח את שיר הנושא של הדיסק, כוח הרצון, אז יש כאן מסר מאוד חזק לכל אחד מאיתנו שגדל עליו מינקות. כוח הרצון זה בכל סיטואציה ודבר בחיים".
נראה כי אחד המשפטים שמובילים את רולי דיקמן, הוא בעיקר המשפט "אין לא יכול - יש לא רוצה". אבל הוא בעיקר רוצה, ומה שהוא רוצה - הוא מנסה להביא גם אל הקהל שלו ומחוצה לו, על אף שהוא מחובר באינפוזיה אל ההארדקור החרדי, ומנגן בחתונות באולמות השמחה המוכרים בציבור. בחן ובעקביות הוא מביא את האני הפנימי שלו, גם כשהוא מאוד סוער וצבעוני, תמיד מצליח ללהטט בין השמרנות של השחור והלבן, לבין היצירתיות שבוערת בו.
צילומים באפריקה? עם עתיד, עם תקווה, בלי מזון כשר
כשהכריז שהוא רוצה לצלם קליפ בטנזניה, זכה לפרצי צחוק ומעט חוסר אמון מהסביבה. היחידים שתמכו בו ללא עוררין היו בצלאל כהן, שהפך להיות הצלם והבמאי של הקליפ, וקובי וינמן, צלם סטילס מומחה. שניהם הבינו את הראש של רולי והיו איתו עד הסוף ברעיון הזה, וגם קמו ונסעו איתו לטנזניה. "אני ממש לא מרגיש אמיץ", הוא מצהיר. "אני מסתכל בפרקטיקה. היה לי פה שיר עם לחן שבנינו לפי מקצב שאהבתי, וכשהייתה סקיצה, הבנתי שאת הקליפ אני רוצה לעשות באפריקה, זה הכול", הוא מסביר בפשטות שלא יכולה להיות מנת חלקו של כל אדם, בוודאי לא של מי שגדל בסביבה שמרנית אדוקה.
משהו בתרבות האפריקאית מאוד משוחרר
"אני רגיל להביא צבעוניות וקצב שונה", הוא מסביר. "אנשים רגילים לבנאלי, ויש מקום להבנה. אבל אפריקה מבחינתי הייתה המקום שמבטא את מה שהשיר אומר. אדם מרגיש לבד מול העולם, באפריקה יש אחוזי עניות מהגבוהים ביותר, שמתגוררים בבקתות בוץ, ניזונים מציד ומגשמי החורף, ממש כבראשית הימים. המקום גם הסתדר לנו מעולה בדמיון, כי משהו בתרבות האפריקאית, מאוד משוחרר בקצב המוזיקה. הם רוקדים ושרים בשחרור גדול, וגם רצינו שאנשים שונים ממני ישתפו פעולה בקליפ הזה".
זו הייתה כברת דרך, אבל בסיעתא דשמיא, כמו שרולי מדגיש, זה עבד. חבורת צעירים חרדים נוסעת לשבוע לאפריקה, לסוואנות, למקומות הנידחים שאין בהם גרם מזון כשר. המזוודות מתמלאות בספרי קודש, תפילין, מזון כשר, וההרפתקה יוצאת לדרך, כשבמהלך הצילומים יש צורך להתחשב גם בעובדה שמדובר במקומיים שאינם רגילים למלבושים רגילים.
"אין לי עניין להכעיס אף אחד חלילה", מבהיר רולי. "אני יודע ומבין שאני טיפה שונה בז'אנר החסידי כי יש בי צבעוניות, אבל אי אפשר להתכחש שהמוזיקה בשנים האחרונות מושכת יותר לשם. אי אפשר להסתיר יותר. אם הציבור החרדי לא יקבל את הדברים במקומות המותרים לו, הוא יחפש אותם בחוץ - זאת לחשו באוזניי מחנכים דגולים שנותנים את גבם ליצירת המוזיקה. אני שמח לגלות על עצמי שבשלב מסוים אתה כבר לא מסתכל מה יגידו עליך ואתה יכול פשוט להיות עצמך. אני בהחלט רוצה לשמח את כולם בדרך שחונכתי, לכן מקפיד על עקרונות, כל המוזיקה שאני יוצר - היא תוך השתדלות להישאר בגבולות ומסרים חיוביים.
רוב הפידבקים לקליפ חיוביים, ואני יודע שעשיתי משהו טוב. היו כאלו שראו אנשים קצת פחות לבושים, הם לא רגילים לראות כאלו מראות בנוף ולכן ביקרו את המעשה. אני מכבד כל ביקורת, ומאידך אני גם שלם מאוד עם מה שעשיתי. מה שכן, סקרן כבר לדעת היכן יצטלם הקליפ הבא שלי.