התעלמת ממצוקת החלש? אתה שותף בסבל שלו

פרשת משפטים עוסקת בבניין תשתית של צדק וערכים לחברה היהודית, ומציבה אתגר המתרגם חזון וערכים נשגבים מהתורה לחיי היום יום. חמישים ושלוש מצוות מתוך התרי"ג ניתנות לעם מיד לאחר מתן תורה. תכליתן לחנך כיצד ליצור תרבות חיים ותורת חיים של שגרה, הניזונים מתוך החזון של התורה.

בחרתי להתמקד במצוות היחס לחלשים בחברה: "גֵ֥ר לֹֽא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם, כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן:אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֵּה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַֽעֲקָתֽוֹ:וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָֽרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים". (שמות כ"ב כ'-כ"ב)

שלושים ושש פעמים מצווה אותנו התורה לשמור ולכבד את הגר שאיתנו. פרופ' נחמה ליבוביץ כותבת כי: "יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות הוא אבן הבוחן אם יש יראת אלוהים בלב או אין". רמתה המוסרית והערכית של חברה נקבעת לא לפי היחס לחזקים אלא דווקא ביחס לחלשים או השונים כמו הגר, האלמנה והיתום.

כך הגדיר הרמב"ם את המצווה: "כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן": "חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות, מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה... והיאך נוהגין עמהן? לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רָדָה בהן או איבד ממונן - הרי זה עובר בלא תעשה, וכל שכן המכה אותם או המקללן". העונש יהיה מהשמיים מידה כנגד מידה.

וכן כתב ראב"ע: "לא תענון - בלשון רבים, כי משפט הרואים העינוי והחרישו כמשפט המענה, על כן כתוב "אם ענה תענה... והרגתי אתכם". כלומר, האחריות, האשמה והעונש על עינוי יתומים אינן רק על ראשו של המענה הישיר, אלא אף על ראשם של הרואים את הסבל ואדישים למצב: "הרואים העינוי והחרישו", ולכן פתח הכתוב והזהיר בלשון רבים: "תענון". על אדישות משלמים. זהו מסר חד ברור מאז ימי יציאת מצרים ועד לימינו אנו.

על סכנה המרחפת מעל לראשו של האדיש והמתעלם לעינוי ולצעקה של האחר והחלש כתב הכומר גרמני, מתנגד הנאצים, מרטין נימולר שיר בשנת 1946:

לא הרמתי את קולי

"בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,

אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,

ואז הם לקחו את היהודים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,

ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,

ואז הם לקחו את הקתולים,

ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,

ואז הם לקחו אותי,

אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני".

החברה הישראלית אמנם מתאפיינת במפעלי צדק וחסד מרשימים לטובת עניים, חלשים ושונים, ויחד עם זאת כל אחד מאיתנו חייב לתת לעצמו דין וחשבון יומיומי: האם אתה רגיש לסבל או אדיש ושאנן למראה עוולות הנגרמים לחלשים ולעובדים הזרים החיים איתנו כאן. האם אתה פועל לתיקון עוולות או שאתה מתעלם ממצוקה ומסבל של שכנים, בני משפחה, חבר או חברה שנקלעו לצרה, לאם חד הורית שמגדלת בציפורניים את ילדיה, ולכל מי שצריך עזרה בסביבתך. התורה מחנכת אותנו לסטנדרטים מאד גבוהים של איכפתיות ומעורבות. אדישות והעלמת עין כמוהה כשותפות ביצירת הסבל ועל אדישות משלמים. שדר ליוניברס שפע, איכפתיות ונתינה ותראה איך הכל חוזר אליך עם ריבית.

בואו ניקח מפרשת משפטים את המסר הזה ונתזכר לעצמנו את המחוייבות לחלש ולשונה ושנעשה הכל כדי להקל עליהם את החיים.

שבת שלום מרמות השבים,
ערן רולס