אם רציתם נקודה לוהטת לדיון בתוך המרחב ההלכתי האורתודוקסי - הרי מידת השוויוניות בין גברים לנשים היא לבטח אחת כזו. ההתייחסות לעניין זה מקוטבת ממש: לצד קהילות שבהן אישה עורכת הבדלה למשפחתה, אף שבעלה נמצא ויכול להבדיל, תמצאו מן הצד השני קהילות שבהן אין מאפשרים לנשים בבית הכנסת דריסת רגל, ואף לא פתחון פה, בחלל שמחוץ לאזור המוגדר כעזרת נשים.
לא אשכח ביקור בבית הכנסת "שירה חדשה" בירושלים, בו נחשפתי לראשונה לאישה שמוסרת דבר תורה, מעלה גברים לבמה בקריאת התורה, מוציאה את ספר התורה מהארון לסיבוב בבית הכנסת לקראת ואחרי קריאת התורה, ועוד. נשים יושבות במקביל לגברים כשפניהן אל ארון הקודש עם מחיצה ארעית לאורך בית הכנסת. היו בטוחים שצורת ישיבה זו כלל לא תעלה על הדעת בבתי כנסת של ציבור חרדי וחרדל"י.
היום ניתן למצוא בתי כנסת כמו שירה חדשה במספר מקומות בארץ, בעיקר בקהילות המבוססות על עולים מארצות הברית, שם האג'נדה החברתית של שוויון לנשים בבית הכנסת ובמרחב ההלכתי האורתודוקסי חזקה במיוחד.
ומה למדנו השבוע בדף היומי? כאשר שלושה גברים שאכלו יחד רוצים לברך ברכת המזון לאחר הסעודה יש עליהם חובה לזמן. לומר - "רבותי נברך... ברשות... נברך שאכלנו משלו... ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו." כל מי שהיה בסעודה שנערכת בקרב ציבור שומר מצוות מכיר את הנוסח הזה. ומה הדין לגבי שלוש נשים שאכלו יחד? ובכן, למרות שנשים פטורות ממצוות רבות הרי במצב הזה המצב שונה: יש דעות שאומרות שהן יכולות לזמן אך לא חייבות, ויש דעות שמרחיקות לכת ואף קובעות נחרצות: חלה עליהן חובת הזימון ואמירת "רבותי נברך" בדיוק כמו הגברים.
אז אם חשבתם שחכמי ישראל לאורך הדורות הדירו את הנשים מתפקידים הלכתיים ששייכים מסורתית לגברים - טעיתם בגדול. כשמדובר באוכל, מקומה של האישה הוא כבר מזמן לא רק במטבח - הוא גם בזימון לברכת המזון כמו הגברים, בתנאי שהסועדות הן נשים. מה קורה כשהסעודה מעורבת נשים וגברים? כאן העסק נהיה יותר מורכב, אבל בואו נסתפק בליהנות מעצם הפתיחות המחשבתית.