לרגל יום המשפחה התבשרנו כי חברת החשמל, באמצעות ארגון העובדים שלה, הודיעה כי תעניק מענק של 30 אלף ₪ ל"זוגות גאים, עובדי ועובדות חברת החשמל שיחלו בהליכי פונדקאות." לכאורה מדובר ביציאה הרשמית של חברת החשמל מהארון אחרי שבמשך שנים היא טוענת כי הבובות הפרזנטריות שלה, תקע ושקע, אינן רומזות או מבקשות לקדם אג'נדות להט"ביות. כך למשל בתגובה למכתב ששלח ארגון 'בוחרים במשפחה' לחברת החשמל לפני מספר חודשים בו נדרשה החברה להפסיק את "התעמולה הלהט"בית", טענה חברת החשמל כי "מדובר בבובות ותו לא, צר לנו על כך שהארגון בוחר להמציא לדמויות קשר ופרשנות שרחוקים מהכוונה לשמה יועדו, שהיא כאמור בטיחות בחשמל ושמירה על חיי אדם".
בחברה החשמל גאים מאוד בצעד ומכנים אותו "החלטה תקדימית שאנחנו ממש מקווים שעוד חברות יצטרפו אליה", אלא שהצעד גם מעלה מספר שאלות. הראשונה שבהן היא האם גם זוגות הטרוסקסואלים עובדי החברה זוכים למימון דומה מחברת החשמל בטיפולי פוריות, או שמדובר בהטבה השמורה רק למקרים פופוליסטיים בהם אפשר לגזור קופון בדעת הקהל?
חברת החשמל היא חברה ממשלתית שהיא גם מונופול מלא בתחום האנרגיה בישראל. השאלה השנייה היא האם ראוי שחברה ציבורית שרוב מוחלט של מניותיה נמצא בידי הציבור, תשתמש במשאביה בכדי להביע דעה מוסרית בנושאים העומדים במרכזו של ויכוח ציבורי? לכאורה התשובה היא חיובית והראייה לכך שמשרדי ממשלה מעניקים תמיכות גם לארגונים או מוסדות תרבות שלא משמשים או אהודים על כולם. בחודשים האחרונים לפחות ארבע עיריות שונות בגוש דן משתמשות בכספי המיסים גם של תושביהן הדתיים בכדי להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. רשויות רבות מפעילות בריכה עירונית בחגי ישראל או מממנות מצעדי גאווה.
אולם מה שאיננו מובן הוא מדוע כשמימון דומה מופנה לתרבות מסורתית, למשל בהחלטה לפטור או להפחית בארנונה למוסדות דת כמו בתי כנסת וישיבות, מיד קם קול צעקה? מדוע מימון ציבורי להסדרת פעילותן של מחלקות לתרבות תורנית ברשויות מקומיות או של מועצות דתיות היא "סחטנות" ו"הדתה הנעשית במימון הציבור", אך קמפיינים כמו זה חברת החשמל נחשבים לנאורות? האמנם קיימת "תרבות נכונה", או שקומיסר "הטעם הטוב" פועל בשליחותם של חברות יחסי ציבור שמחליטות בעריצות דורסת מיהו החשוך ומיהו המואר?
אל דאגה: גם אם מצאתם עצמכם בחושך, חברת החשמל תבוא להאיר את עולמכם. "באנו חושך לגרש" גרסת 2020.