התאהבות, פרפרים בבטן, פרחים, רומנטיקה, מתנות, המון זמן של בילוי משותף - אלו דברים שאנו פוגשים בתחילתו של קשר רומנטי. ואז מגיע שלב של התמסדות. שגרה. קבלת החלטות לגבי חיים משותפים. ילדים. עבודה. שחיקה. רגש האהבה הסוערת הולך ונשכח ובמקומו מגיע תפעול טכני של שגרת החיים. כלפי אותו אחד שהתאהבתי בו, שיכולתי לעשות הכל למענו - כעת יש לי רשימת דרישות וציפיות לא ממומשות. הרגשה של מקח טעות. איך התחתנתי איתו? מה חשבתי לעצמי. כל צד צובר רשימת תסכולים ומרירות וחושב לעצמו שאילו רק בן הזוג שלו היה עושה את הדברים קצת אחרת המצב היה יכול להיות הרבה יותר טוב.
בפרשת השבוע אנו קוראים על בנית המשכן במדבר. פסוקים רבים מתארים לפרטי פרטים את החומרים, הכלים והמידות, בלי להשאיר לדמיון אף פרט. רגע לפני, עם ישראל חווה רצף אירועים מסעיר ומטלטל. יציאה ממצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. אירועים מלאי עוצמה שאי אפשר להישאר אדישים כלפיהם. התרגשות ופרפרים בבטן, קשר רומנטי עמוק שנוצר בין עם ישראל לאלוהיו. אך השיא הזה אין בו די בכדי למנוע את חטא העגל. כדי ליצר קשר אמיץ של שנים צריך לבנות. לעמול. להשקיע. לתת מעצמי.
לתת כדי לאהוב
מיד אחרי המעמד הנשגב בהר סיני ממשיכים לתיאור בניית המשכן. עכשיו צריך בית לגור בו. כדי לעבור מההתרגשות העצומה לחיי השגרה ולא להישחק צריך לתת. "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו": כל אחד צריך לתת לפי יכולתו. בלי לבחון מה אחרים נותנים. מה שאתה יכול. כאשר בני זוג מתחילים להתחשבן "מה אתה עשית בשבילי", שם תחילתו של השבר. כדי לשמר את הקשר צריך לתת ולא לחכות לקבל. לתת בפרטים הקטנים, בשגרת החיים, לעשות בלי להרגיש פראיירים. לעשות כי אני רוצה שיהיה לי טוב בקשר הזה.
אהבה אינה רגש אמורפי מנותק שנוחת עלינו משמים. אהבה היא רגש שאפשר לפתח. ניתן לומר לאדם "ואהבת לרעך כמוך" כיון שיש לו את האפשרות לבחור לאהוב ולהגביר את האהבה. כאשר אנו נותנים מעצמנו, אנו מגבירים ומגדילים את האהבה שלנו. במקום לתת כשאתה אוהב. לתת כדי לאהוב.
הכותבת מנחת הורים ויועצת זוגית ואישית בגישת שפר, חברה בצוות הניהול של מרכז שפר- מרכז להכשרת מנחים ויועצים בגישת שפר.