הבוקר של יום ראשון, 10 במרץ 2019, ממש לפני שנה, התחיל רע בשביל אנטוניס מברופוליס, איש עסקים יווני. הוא הגיע לשער היציאה של טיסת 'אתיופיאן איירליינס' בנמל התעופה של אדיס אבבה באיחור של 2 דקות. מן הסתם קילל את מזלו הרע כשראה את הדלת נסגרת בפניו וכל תחנוניו לדיילות לא הועילו. מספר דקות אחר כך נותק הקשר עם המטוס. הוא התרסק, וכל 150 נוסעיו נהרגו. "הם הובילו אותי לתחנת המשטרה של שדה התעופה, והקצין אמר לי לא להתלונן שלא נתנו לי לעלות ולהודות לאלוקים, כי הייתי הנוסע היחיד שלא עלה לטיסת אי-טי 302 שהתרסקה", סיפר אנטוניס בהתרגשות.
סיפורים כאלה על רע שהתהפך לטוב גורמים לנו לחשוב אחרת על החיים. למדנו השבוע בדף היומי שאדם חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ההיגיון האנושי מסרב לעכל את המסר העמוק הטמון כאן, אבל מה זה בעצם אומר? שרע וטוב בעיני בן אנוש הם תמיד מושגים יחסיים והכל בעיני המתבונן. אם נאמץ דרך שונה להשקיף על כל מה שקורה לנו ביום יום אולי נבין את העומק של הרעיון מאחורי החיוב לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.
היה לי רק טוב כל החיים
רבי שמֶלקֶה מניקלשבּוּרג ואחיו רבי פנחס, שהיו תלמידיו של המגיד ממזריטש, באו אל רבם פעם אחת בשאלה: המשנה אומרת "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה" (ברכות, פרק ט' משנה ה'). איך אפשר לקבל את הרעות בשמחה ולברך עליהן? במקום לענות שלח אותם המגיד לבית המדרש: "בבית המדרש יושב רבי זוּשא ומעשן מקטרת, לכו ושאלו אותו." הלכו שני האחים לר' זושא וסיפרו לו שהמגיד שלח אותם לשאול אותו איך מברכים על הרעה. ר' זושא לא ענה להם, אלא צחק ואמר: "תמוה בעיני שהוא שלח אתכם דווקא אליי. למה לבקש תשובה על השאלה הזאת ממי שמעולם לא היה לו רע? הרי מיום לידתי ועד היום יש לי רק טוב. צריך לשאול מי שחס וחלילה היה לו רע." ידעו שני האחים שר' זושא הוא עני גדול שידע סבל רב בחייו ומכך הבינו: מי שמקבל באהבה את כל מה שקורה לו' אינו מרגיש שום רע, וממילא מברך גם על מה שנראה בעיני אחרים כרע.
נראה שאין זמן מתאים יותר בשנה להעביר שוב את המסר הזה מאשר תחילת חודש אדר. בהתחדש עלינו חודש אדר ובהתקרב אלינו חג הפורים - חג שכל כולו "ונהפוך הוא" - היפוך הפור שגזר המן הרשע מרע לטוב, ראוי לנו שנאמץ את השקפת עולמו של ר' זושא, ואז גם נוכל לקיים את דברי המשנה בדף היומי.