פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הפואנטה של מצוות הפורים היא להרבות אחדות, אהבה ואחוה

      משה רבנו - המנהיג המסור והנאמן לצאן מרעיתו - אמר לאלוקים לאחר חטא העגל: אם אין אתה סולח להם על מעשה העגל, אל תזכיר את שמי בתורתך. משה רבינו יצא להגנת כלל ישראל עדת מרעיתו בהתמסרות מופלאה, ומלמד אותנו שמנהיג אמיתי צריך לדאוג לאושר של כולנו

      קים ג'ונג און מבקר בקברו של אביו קים ג'ונג איל בפיונגיאנג - ה-16 לפברואר 2020 (רויטרס)
      ביחד לא נהיה מאושרים (צילום: רויטרס)

      פרשת השבוע "ואתה תצווה", מהווה המשך ישיר לפרשת הקודמת פרשת תרומה בענין בניית המשכן. הפרשה שלנו עוסקת בהדלקת מנורת המקדש, בגדי הכהונה ונושאים נוספים הנוגעים למשכן. הפרשה פותחת במילים: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". התורה כותבת "ואתה", אך לא מפרטת למי כוונתה. הכוונה היא כמובן למשה רבנו, אך שמו לא נאמר במפורש. יתרה מכך, נשים לב כי בכל פרשיות התורה בחיי משה, מאז לידתו עד פטירתו, מוזכר שמו של משה, למעט פרשה זו. מדוע אם כן בפרשת השבוע לא מופיע שמו של משה רבנו?

      הסיבה לכך היא בקשתו של משה רבנו עצמו מאת הקדוש ברוך הוא לאחר חטא העגל. כידוע, משה רבנו - המנהיג המסור והנאמן לצאן מרעיתו - השליך נפשו מנגד, ולאחר חטא העגל אמר להקב"ה: אם אין אתה סולח להם על מעשה העגל "מחני נא מספרך אשר כתבת", ובמילים אחרות: אל תזכיר את שמי בתורתך! משה רבינו יצא להגנת כלל ישראל עדת מרעיתו, בהתמסרות מופלאה שכזו, עד כדי שלא ייזכר שמו כלל בתורה. בעקבות אותו דיבור, למרות שה' סלח לבני ישראל, כדי שהדיבור של משה רבינו לא יצא לחינם, הוא בא לידי ביטוי בכך ששמו לא נזכר בפרשתנו.

      הבה נלמד מכך לפי השגתנו ולו שמץ של מושג כלשהוא במשמעות העמוקה של "מנהיג" אמיתי. בוודאי לא אלו שרותמים את כל המשאבים שהועמדו לרשותם כדי לשסות ולפלג את חלקי העם זה בזה כדי לזכות לפרומיל פרסום וכבוד מדומה. גם לא אלו שמשתדלים לנצל כל ערוץ השפעה שניתן בידם כדי להפיק רווחים אישיים צרים. מנהיג אמיתי הוא זה שמוכן להשקיע ולהקריב את היקר בעיניו, כדי להיטיב לציבור אשר הופקד בידיו לטובתם ואושרם הנצחי.

      כוחנו באחדותנו

      השבת נקראת 'שבת זכור', על שם מצוות זכירת מעשה עמלק ומחייתו. פרשת זכור ופורים שלאחריה מסמלים את המחאה והמחייה שלנו את עמלק וזכרו. בשבת זו אנו קוראים על מלחמת עמלק, ובפורים אנו מוחים את המן האגגי מזרעו של עמלק.

      המן, כמו עמלק, ביקש לגזול וליטול מעם ישראל את מעלתם הערכית. המן הרשע ידע את הסוד. הוא היטיב לזהות כי כוחו של עם ישראל הוא באחדותו, וכנגד זה הוא נלחם. הגמרא מספרת כי המן הרשע היה "אלוף העולם" בלשון הרע, וכך נשמע בפאתוס נאומו בפני המלך אחשורוש: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". זריעת פילוג, רכילות זולה, השמצות חסרות שחר, ארס זה היה 'כלי הנשק' שלו לפגוע בעם ישראל.

      ואכן ההיסטוריה מוכיחה כי כוחו של כלל ישראל להינצל היא דווקא באחדותו, בזכותה זכו לקבל את התורה בהר סיני "כאיש אחד בלב אחד", ומכח זה זכו להינצל מגזירת המן הרשע, את הכח הזה מלמדת אותנו אסתר המלכה בקריאתה הנצחית: "לך כנוס את כל היהודים". כולם התאחדו בתפילה ובתחינה לבורא העולם, וכך, כשהם כנוסים ומאוחדים זכו לישועה מופלאה, וקיבלו את התורה מחדש, באהבה. ולכן כאשר זכו לישועה קבעו חז"ל לכל הדורות את מצוות היום במשתה ושמחה משלוח מנות ומתנות לאביונים - להרבות אחדות, אהבה ואחוה.