הלב נשרף מגעגוע: דניאלי זוננפלד בלתי נשכחת

הסיפור של דניאלי זוננפלד הוא גם סיפורה של הקרן שהקים אביה מוטי זוננפלד. הוא סיפורה של בחורה צעירה מלאת חן, רצון לסייע וגאונות. דניאלי נהרגה בתאונת דרכים, אבל אבא שלה החליט לקחת את המורשת שלה ולהצעיד אותה קדימה. הנה סיפורה

אביגיל קול בשיתוף עמותת יהדות ישראלית, בשיתוף עמותת יהדות ישראלית
חקוקה בלב (צילום: באדיבות המשפחה)

אי אפשר שלא להתפעל מבית משפחת זוננפלד שבירושלים. עשרות ואולי מאות הספרים שבסלון, לצד תמונות רבנים חשובים וחלונות גדולים הפונים אל הנוף הירושלמי היפהפה מעניקים תחושה של הדרת כבוד. אבל הסלון, הספרים והנוף הם רק ההתחלה.

יראת הכבוד שלי גברה כששמעתי על דניאלי, שפטירתה בגיל צעיר הייתה המנוע לקרן שהקים אביה, מוטי זוננפלד. במהלך כל הראיון שערכתי עימו שמעתי על ילדה נפלאה, חכמה ובעלת חסד, והערכתי רק הלכה וגדלה כשתוך כדי הראיון ניתן היה לראות מאיפה ירשה הבת את כל התכונות הללו. לאורך שעתיים של ראיון, ניהל זוננפלד שיחות עם פוליטיקאים ואנשי חסד במקביל, במטרה למצוא את הפתרון עבור חולה שהיה זקוק לעזרה באופן מיידי ולא פסק עד שווידא שהצליח לסייע.

הסיפור של דניאלי זוננפלד הוא גם סיפורה של הקרן שהקים מוטי זוננפלד. סיפורה של בחורה צעירה מלאת חן, רצון לסייע וחכמה. דניאלי נהרגה בתאונת דרכים, אבל אבא שלה החליט לקחת את המורשת שלה ולהצעיד אותה קדימה. הוא הקים את קרן דניאלי שתומכת במאות מיזמים בתחומי חינוך רפואה וחברה בכל רבדי החברה בישראל.

"אחרי שהבת שלי הלכה היא נהייתה הרב שלי"

"היא הייתה מאוד לא מפונקת למרות כל התנאים הטובים הגשמיים, היא תמיד כיבדה את כולם ולא רצתה מונית למשל, רק עם אוטובוס עם כל החברות", כך מעיד מוטי על דניאלי בתו, "היא הייתה מאוד צנועה ומאוד גאונית יחד עם זה. תמיד טוב לב, הכל יחד, אינטגרציה מאוד נדירה בבנאדם אחד. זה לא רק הבית, היא גם הייתה בבתי ספר טובים, אבל זו הייתה האישיות שלה". הצצה לאישיות הנדירה הזו ניתן היה לקבל רק מלשמוע על פעולות ההתנדבות שלה, היא לא נרתעה מהקשיים והלכה להתנדב עם ילדים במחלקה האונקולוגית בבית החולים לילדים 'שניידר' ועם נוער בסיכון בעכו הצפונית.

בתענית אסתר י"ג באדר תשע"ה, לפני 5 שנים, נהרגה דניאלי בתאונת דרכים בחזרה מעוד יום של התנדבות במחלקה האונקולוגית בבית החולים לילדים 'שניידר'. המונים הגיעו להלוויה ולשבעה שלה, מפוליטיקאים עד מפקדי צבא בכירים ורבנים כשעל ראשיהם כיפות ממגוון צבעים, כולם כולם מעריכים את אביה, מוטי זוננפלד: "אני בקושי זוכר את הלוויה, אני זוכר כמה פרצופים. מצד אחד ראשי ישיבות מכל הזרמים ומכל הסוגים, כיפות סרוגות, כיפות שחורות, נטורי קרתא, ומצד שמאל פוליטיקאים ואלופי צה"ל. חברים".

בין המנחמים היה הרב משה שפירא, שזוננפלד קורא לו 'מורו ורבו'. השיחה עמו הייתה זו שהולידה את הרעיון למפעל האדיר שהוא היום קרן דניאלי. "רב משה היה שם, הופיע. הוא ניגש אלי ואמר לי ביידיש, 'הייתה לי בת. יש בנים ויש בנות, אבל הייתה לי ה-בת'". זוננפלד משחזר בעיניים נוצצות מדמעות את הרגעים הללו. "אני זוכר את רב מוישה גם עכשיו, הוא היה חולה, ידענו שהוא חולה אבל לא ידענו עד כמה", הוא ממשיך ומתאר איך רב משה שפירא סיפר על בתו שחלתה ונגמרה לו בין האצבעות ועל הלקח שהלך איתו מאז: "'אחרי שהיא הלכה, היא נהייתה הרב שלי והמשכתי לעשות דברים שהיא הייתה רוצה לעשות', סיים רב משה ואני ככה המום. ואז הוא קם, מנחם והולך. שאלתי את עצמי מה אני עושה עם זה עכשיו? ואז זה התחיל. זו ההתחלה של קרן דניאלי".

גאון עם נפש של אומנית

היום מחזיקה ותומכת קרן דניאלי בין השאר מדרשות, ישיבות, מיזם לסיוע ברישום נישואין, את צוות דניאלי שמאפשר טיפול לילדים חולי סרטן בחיק המשפחה, וגולת הכותרת - פרס 'רפואה עם לב' המוענק מדי שנה לאנשי הצוות הרפואי שמגלים מסירות ואנושיות יוצאי דופן. חלק גדול מן המיזמים נולדו בהמשך ישיר לשאיפות של דניאלי עצמה. דניאלי חלמה להיות רופאה, כשהחלום שלה היה להיות רופאה אנושית - רופאה עם לב. ציון הפסיכומטרי שלה היה 768 והיא התקבלה לבית הספר לרפואה, אך עוד בטרם זכתה להגשים את שאיפתה - נהרגה, ואביה בחר להקדיש את הפרס לזכרה כדי לעודד רופאים להיות מומחים אבל בעיקר בעיקר אנושיים.

אבל לא רק לימודים הניעו את דניאלי, השירים שכתבה עוד בילדותה מוכיחים כי גם הייתה לה גם נפש של אמנית. אביתר בנאי, ישי ריבו, יונתן רזאל, עקיבא ועוד ועוד שמות אלה חלק מהזמרים שקיבלו את שיריה של דניאלי, הלחינו אותם ומקליטים כדי להפוך אותם לאלבום. ישי ריבו כבר שר את השיר שהלחין בהופעה שלו בבריכת הסולטן בירושלים. "את השיר הבא אני נרגש לבצע כאן הערב. הוא לא שיר שכתבתי, הוא שיר שכתבה דניאלי זוננפלד ז"ל", אמר ריבו בטרם החל לבצע את השיר, כשאביה של דניאלי יושב בקהל. "כשביררתי מתי היא כתבה את זה, היה רשום גיל 11 וחצי. אתם לא רוצים לשמוע מה אני כתבתי בגיל 11 וחצי", אמר ריבו לקול צחוקו של הקהל, שהתרגשותו ניכרה ברגע שהחל השיר.

לשבעה על דניאלי הגיעו אנשים עם כל סוגי הכיפות: "שחורות, סרוגות וכיפת השמים", כפי שהגדיר זאת אביה. המנחמים הגיעו למוטי מתוך היכרותו ופעילותו עם כלל הזרמים פה בארץ: "באו לשבעה ברגע מסוים היה הבן של ראש העדה החרדית בלבוש ירושלמי מסורתי עם הכובע השטוח ומחט גולני אחד ליד השני. הוא עם הנשק והוא עם ה'זברה' אני מסתכל עליהם, יותר שמעתי מאשר דיברתי שם ואמרתי לעצמי זאת דניאלי, הנה דניאלי".

קודם כל להיות אנשים

רוח דניאלי של האחדות ניכרת גם בפעולות נוספות של אביה, ששומר על קשרים טובים גם עם אישי ממשל מכל החוגים ומקפיד להביא גם אל הפן הזה את המשימה אותה שם בחשיבות עליונה: האחדות בחברה הישראלית: "רק לפני מספר חודשים קראנו בספר בראשית 'כולנו בני איש אחד נחנו' ומספרים שכתוב 'נחנו' בלי א' כי יוסף איננו, אחד איננו, ואני אומר שהאחד של איחוד איננו. אז האחדות צריכה להיות בינינו גם בין כל הכיפות וגם כאלה שכיפתם היא כיפת השמיים. יש לי חברים שכיפתם היא כיפת השמיים ואני אומר שהם לא נופלים ממני, בצדק, באהבה לזולת, ויש כאלה שמלמדים אותי". הדרך לבניית הגשר בין כל חלקי החברה הישראלית ליצירת האחדות ברורה לזוננפלד, קודם כל להיות אנשים: "אני חושב שעל ידי התנהגות ביומיום שלנו, אנחנו יודעים שקודם כל צריכים להיות בני אדם. לפני שאנחנו יהודים ולפני שאנחנו דתיים - קודם כל להשתדל להיות איש, להיות 'מענטש'".

גם על התקשורת בישראל יש לזוננפלד, כמי שמקורב לחלק מראשיה, מה להגיד ובעיקר לבקש: האמת היא שלתקשורת יש תפקיד מאוד חשוב. בתקשורת הכללית, החרדית והדתית אני חושב שצריך ללמוד שלא רק מה שסנסציוני וצהוב זה good news, חדשות טובות זה גם להגיד משהו יפה וטוב, זה לא כל כך קשה ועד שכותבים משהו יפה וטוב על מישהו הנשמה יוצאת. אני חושב שהתפקיד של התקשורת להיות פחות מכניסה אש למדורה ופחות מלהיבה את האיבה בין כל הזרמים ביהדות וגם כן מחוץ ליהדות ואין כזו תקשורת, לפחות כזו שאני שמעתי עליה".

את השבר האישי שלו לקח זוננפלד למקום של עשיה, אבל כשנשאל מה יש לו להגיד להורים אחרים שאיבדו את ילדיהם הוא מקפיד להדגיש שלכל אחד צורת ההתמודדות הנכונה לו: "האמת היא שלכל הורה, לכל אבא ולכל אמא, האבדה הזו היא גדולה מנשוא. אין פתרון אחיד או דרך יחידה או אחידה איך להמשיך. כל אחד לפי יכולתו ולפי נטיית ליבו". העשייה שלו, קרן דניאלי, היא דרך ההתמודדות שלו: "מקווה שיום אחד אני אעשה את זה בשביל דניאלי, לשמה בלבד. כי בטח מגיע לה, אני רק בטוח שהיא לא צריכה את זה. היא כל כך למעלה כל כך גבוהה אבל אני מרגיש שאני צריך את זה כדי לשרוד את הכאב של המכה. קמים בבוקר, אומרים מודה אני ומיד חושבים 'איפה דניאלי' והכאב מכה שוב. אף פעם לא פרסמנו את הפעילות, אבל נתתי לעצמי לפרסם לזכותה של דניאלי".

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully