אחרי העלייה מאתיופיה: "באמצע החיים גיליתי חג שקוראים לו פורים"

פתאום באמצע החיים גיליתי שקיים כזה חג שקוראים לו פורים. בבת אחת כל חיי השתנו ולפתע נוספו לי מנהגים, סיפורים וחלק נכבד מהמורשת שלי, מורשת העם היהודי, שכלל לא ידעתי על קיומם. דבר זה הוא פועל יוצא לכך שהמנהגים והמסורת שבני קהילתי קיבלו והעבירו מדור לדור במשך כל השנים מאז גלות חורבן הבית הראשון, התבססו רק על התורה שבכתב.

הזהות היהודית שלנו אותה הכרתי מיום היוולדי נשמרה בהלכות, במנהגים, בסיפורים ואף בשירים שזקני העדה דאגו להעביר אלינו. קיימנו בריתות מילה, הכרנו את סיפור יציאת מצרים וקריעת ים סוף ולמרות הקשיים והעובדה כי 70% מהתושבים סביבינו ושכינינו עובדי אלילים, שמרנו על עצמינו. אך שם היינו מיעוט. תלושים מהקרקע וכולנו ידענו שזה לא מקומינו הסופי, שאנחנו עדיין בגלות וציפינו בכל יום להגיע לארץ.

בגיל 13, כשעליתי לאחר תלאות לארץ, לפתע נחשפתי לרבדים רבים מהסיפור של העם היהודי שהיו חסרים בידע שלי כל השנים. באתיופיה, הכרנו את סיפור המגילה. ואף ציינו את תענית אסתר במשך שלושה ימים מי"א ועד לי"ד באדר. בימים אלו, הקסים וזקני העדה צמו בשעות היום ושברו את הצום במהלך הלילה. אך כל ההמולה, ההתרגשות והשימחה שמורגשת בכל יום יותר ויותר כשפורים מתקרב לא היו שם. לא הכרנו את המנהגים האחרים כמו גם את כל האווירה שסובבת אותם.

את הפורים הראשון שחגגתי בחיים שלי, ציינתי ברגשות מעורבים. הרגשתי כי כל עניין התחפושות הוא מאוד מאולץ ולא טבעי. לא הבנתי איך בארץ המובטחת שציפיתי להגיע אליה, כדי שסוף כל סוף אוכל להיות אני בתוך עמי, כולם נוהגים להעמיד פנים אפילו אם זה רק ליום אחד, שהם אדם אחר, משהו אחר. אך לאט לאט, עם כל פורים שעבר, נכנסתי יותר ויותר להיות חלק מההמולה. הבנתי כי באתיופיה, הייתי משהו אחר, אבל בארץ, אני יכול לצבוע את החיים שלי בצבעים נוספים מעבר לאלו שהכרתי.

יותר מכל כיום פורים מרגש אותי כשאני נזכר איך חיינו שם באתיופיה מבודדים, עם זהות יהודית ברורה אך חוסר יכולת לבטא אותה. כאן אני יכול להיות חלק מהתחושה של "לך כנוס את כל היהודים". פה לראשונה הרגשתי חלק מאומה. פה לראשונה התכנסתי יחד עם בני עמי.

יותר מכל פורים מבטא בעבורי את הנס שקרה לי בעלייתי לארץ ואת התקווה שעוד יבוא היום ונוכל כולנו להתכנס תחת אותם מטרות, אותו רצון ואותה המורשת על אף המרחקים הרבים, הפיזיים ואלו שלא. שנוכל לצבוע את חיינו בשלל הצבעים וגוונים של החברה הישראלית ולכבד כל אדם באשר הוא.


הרב צ'רנט וורקו הוא רב הקהילה האתיופית בחטיבת הכרמלי טעם גרעין הדר חיפה