בשעות משבר ואי-ודאות ישנה נטיה טבעית לחפש נקודת משען יציבה. כאשר המוסדות הקיימים כמו המדע ומוסדות המדינה המוסמכים - אינם יכולים לספק את הביטחון הזה, ישנה נטיה מובנת לפנות לנסתר. אפשר למצוא ברחבי הרשת אנשים שמתקשרים עם נשמות, אסטרולוגים, אנשים שמוצאים רמזים בגימטריאות לביאת המשיח או לחטאים כאלה ואחרים, אבל כדאי מאוד להיזהר.
אנחנו באמת חיים על התפר העדין הזה שבין העולם הרציונלי והיציב, ובין מימד חיים גבוה יותר שנעלה מן הקיום עצמו. בזמנים נורמליים, אנחנו ממעטים להקשיב ומעדיפים שלא לחשוב על 'מה שמעבר', כי יש סדרה חדשה שעוד לא ראינו ויש ילדים לאסוף מהחוגים ובלי סוף חובות ומטלות.
אבל זמנים של משבר מאפשרים פריצה של חומות ההגנה שבנינו לעצמנו. פתאום אנחנו מבינים שלא לכל בעיה אפשר להתאים אפליקציה ושלא הכל מגניב בחיים ושיש מצבים שאתה עומד למולם חסר אונים ופשוט לא מצליח להבין. הפריצה הזו יכולה להפוך לנו את החיים - אבל אנחנו נקבע אם ניבנה ממנה או לא.
מנסים להקשיב מאחורי הדלת
היהדות שומרת מאוד חזק על רציונליות. בניגוד למה שנדמה בשיטוט ברשתות - היהדות הקלאסית עוסקת בלימוד עקשני ובחתירה לאמת, תוך קיום דיונים אינסופיים. בחורי ישיבה אמיתיים אינם "קונים" בדרך כלל סגולות או סיפורים יפים על גילויים רוחניים. הם חותרים להבין מה מקור הדבר, מי אמר שזה נכון, וחושבים אולי אפשר להסביר דברים באופן אחר. זה המקצוע שלהם - לברר את האמת. ולכן הם מסתכלים בשויון נפש, אם לא בלגלוג, על כל מיני קוראי נסתרות ודי מרחמים על אלו שנזקקים להם כדי לתפעל את החיים התקועים שלהם.
אבל יש עמידה אל מול הנסתר שבונה מימד חדש בנפש. נדמיין את עצמנו עומדים אל מול חדרו של ראש הממשלה (ובאמת לא משנה כעת מי הוא...). אנחנו לא מדברים איתו ואפילו לא שומעים אותו, אבל יודעים בודאות שמאחורי הדלת הכבדה נמצא האדם שמחליט על גורלם של מליוני בני אדם ובתוכם אנחנו. איך ההרגשה? האם זה מרים משהו בנפש? האם אנחנו קולטים שיש משהו גדול משגרת החיים הנינוחה שלנו? האם כשנשוב הביתה משם, ניקח את החיים שלנו אולי באופן שונה?
העמידה אל מול הנסתר היא העמידה אל מול ה'נשגב'. ההכרה שיש בורא ושהוא משגיח וממילא כל מה שקורה מתרחש תחת בקרה מוחלטת ומסיבה כלשהי, שלפי גודל האירוע - בודאי גם היא גדולה מאוד.
אנחנו לא יודעים לקרוא את שפת הקודים שבונה את האירוע האדיר הזה, אבל אנחנו כביכול עומדים מאחורי הדלת ומנסים להקשיב. וכל אחד לוקח את זה מכאן לאן שהוא מסוגל.
מימד חיים חדש לגמרי
אחד יחשוב על כך שהגיע הזמן לביאת המשיח והשני יחשוב על כך שהחיים כמות שהוא חי אותם לא מספיק חשובים והוא מרגיש צורך להעמיק אותם, והשלישית תרגיש שאולי היא נהגה עד היום בקטנוניות ושהיא מסוגלת לגלות הרבה יותר גודל רוח. כך העמידה אל מול הנשגב בונה מימד חיים חדש לגמרי.
יש בספרי המחשבה היהודית ביטוי כזה שנקרא 'הסתר פנים'. מן תקופה מעיקה שבה לא מבינים מה רוצים מאתנו ושכאילו אלוקים יצא מן התמונה והניח לעולם להתנהל מאליו.
אבל זו רק הסתרה והאמת היא שאין דבר כזה שבורא העולם עוזב, ולכן צריכים להבין אותה כהזדמנות שנתנת לנו כדי להתבונן ולהשתנות. אם הוא נסתר מאתנו - נגלה אותו אנחנו בתוכנו. לכן - איננו באמת מבינים בנסתרות ואנחנו חשדניים מאוד ממי שמצהיר שהוא כן מבין. אבל אנחנו בהחלט מאמינים שיש בורא שמנהיג את עולמו. שאוהב את ישראל ורואה בהם את עם הסגולה שאמור להאיר את האור שלו בעולם. מכאן ואילך כל אחד מאתנו לוקח את זה למקום שלו.