ראש חודש ניסן יחול ביום חמישי הבא. סופסוף הגענו לחודש של יציאת מצרים, החודש נחשב לחודש של ניסים. לא סתם הוא נקרא 'ניסן'. לא שאני חולק על זה, אולם היום נראה שהניסים הולכים לכיוון שונה, כיוון פחות נעים. אז איפה הגדלות של חודש ניסן, של יציאת מצרים היום? מה קרה שם שיכול לתת לי כח היום, במצב שאנו עומדים מולו?
ופה באה הפצצה. בעומק, כל מה שקורה היום הוא המשך ישיר למה שקרה אז ביציאת מצרים. כביכול החידוש שהתחדש אי אז משמעותי כל כך גם היום, ובכל מצב. כי ביציאת מצרים לא יצאנו רק לחירות, לחופש, לעשות כל מה שבא לנו... זה רק חצי חירות, שישית חירות. יציאה לחירות משמעותה להכיר בכך שיש לי משמעות במי שאני, שליחות ותפקיד. לי כפרט, ולנו כעם.
להביא את הטוב שבנו לעולם
באחת משיחותיי עם מתאמן, גילינו שיעודו האישי הוא להיות "כתף" לכל אדם. הייתה התרגשות עת הוא שם לב, שבעצם, הוא 'נותן כתף' לכל אדם בכל מקום בו הוא נמצא. בלימודיו, בעבודתו, בזוגיות שלו, וגם מול ילדיו הקטנים. הוא שם לב שבכל מקום בו הוא נוכח, הוא יוצר שיחות עומק עם סביבתו, ופשוט מקשיב ותומך. אפילו עם מוכר המכולת בשכונתו הוא יצר קשר עמוק יותר מאשר מוכר וקונה.
גם כיום, אני שואל את עצמי, איך אני במצב הנוכחי, המורכב והמעורבב, אני ממש 'לוכד' הזדמנויות להביא את הטוב שבי לעולם. בגמישות ונחישות, אני מחפש איך כיום אני יכול להגיע לזה. זהו הנס של ניסן. התחדשות של משמעות, של מטרת חיים, לאומה שלנו. זהו האביב שלנו. 'פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא עם ומתחיל ללכת' ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום'.
חודש ניסן משמעותי ומלא אביב.