עם יד על הלב, אם היית עכשיו בבית בלי הילדים, היית עושה גם לעצמך סדר יום מדוקדק? היית מכינה גם לעצמך תפריט מאוזן ובריא? כנראה שלא... אז איך היית מסתדרת? איך לא היית נדבקת כל היום למסך? (או שכן...) איך לא היית אוכלת ג'אנק כל היום? איך היית מתפנה גם לעבודות הבית? איך היית זוכרת לעשות מטלות כאלה ואחרות?
איך היית מרגישה אם היית נשארת בבית ובן הזוג שלך היה אומר: "ממי, תראי איזה כיף! הכנתי לך סדר יום, כדי שלא יהיה לך משעמם, וכדי שלא תשכחי לנקות אחריך, ולעשות קצת ספורט, ולאכול בריא. יש לך גם זמן לסדרות, אבל לא להגזים, כן? את הרי מכירה את עצמך, את מסוגלת ממש להתמכר לסדרה, אז פרגנתי לך שעה. בכיף." הבנת את הרעיון. זו דוגמא מעצבנת, אני יודעת. אבל אם זה היה קורה באמת היית רוצה להרוג את בן הזוג שלך.
למה בעצם? כי המסר שהיית מקבלת ממנו הוא "את לא מסוגלת להסתדר לבד, את לא אחראית, את נוטה להיסחף, אי אפשר לסמוך עלייך, מזל שיש לך אותי". המסר הזה מחליש, מקטין, גורם לך להרגיש לא שווה, חסרת יכולת, חסרת ערך. הוא בוודאי לא גורם לך לחשוב - "וואו, כמה בן הזוג שלי דואג לי, ותכלס הוא גם צודק, מזל שהוא מגביל אותי בשעות צפייה". אפילו שזו אולי האמת! המסר הזה לא מעודד ולא מגביר מוטיבציה לעשייה.
תסמכו על הילדים שלכם
אז נכון שבניגוד מוחלט לדוגמא הזו, הורים כן מחליטים על הילדים שלהם, וזה סדרו של עולם שכל הורה יקבע מה הנורמות בבית שלו בתזונה, בסדר וניקיון, בזמני מסך, ובכל הערכים וגם ידרוש זאת מהילדים. אבל, וזה אבל גדול, תשאלי את עצמך, מה המטרה שלך כשאת מכינה לילדים סדר יום? מה עומד לנגד עינייך? מה את באמת חושבת על ילדייך? האם את חוששת מה יקרה אם לא יהיה להם סדר יום? האם את מפחדת פן ישתעממו חלילה? או האם את סומכת עליהם? האם את מאמינה שהם רוצים להיטיב עם עצמם ועם אחרים? האם את רואה בהם, כבני בית, שותפים אמיתיים לעבודות הבית? האם את מאמינה שהם בעלי חדוות למידה המעוניינים להחכים ולהתקדם? האם את מקדימה תרופה למכה? או - האם את מובילה דרך?
התשובות לשאלות האלה הן המסר האמיתי שעובר לילדים. גם אם הכוונה היא אחרת. אז אם הכנתם סדר יום לילדים שלכם כי זה מה שהכי נוח ונכון לכם, אז אחלה, אבל אם עשיתם את זה כי אתם לא סומכים עליהם אז אני מזמינה אתכם לעשות סוויצ' בראש. איך?
תסתכלו על הילדים שלכם ותבינו שאתם רואים רק את הקצה של מה שהם יכולים ולא פחות מזה - רוצים. תסתכלו עליהם ותדעו שיש בהם רצון טבעי להיטיב עם עצמם. אתם מכירים בעל חיים בטבע שלא רוצה להיטיב עם עצמו? ודאי שלא! אז על אחת כמה וכמה הילדים שלכם. תראו אותם ותדעו שהם רוצים לצמוח, להתפתח ולזרום איתכם. ומהמקום הזה - תובילו קדימה. עם סדר יום, בלי סדר יום, מה שנכון בעיניכם.
הכותבת היא מנחת הורים בגישת שפר