אל מלא רחמים.
חולפים הימים,
ואת עולמך הפכת שומם
בחוץ השקט רועם
והזמן, אחורה, קדימה
מה זה כבר משנה.
אני מביטה מהחלון מלאה רוח
אך בבית פנימה בין החדרים
הלב רועד,
געגוע
לחיבוק של אמא
לחנות צבעונית הומה אדם
לריח של הים
מתי כבר תמתח מפרש ונשוט
כאילו כל זה היה רק ליל סיוט
בני תמותה על עוד נשימה נאבקים
קרבנות אדם על מזבח הכפר
הגלובאלי, הויראלי.
בטל מעלינו הדין
גם אם איננו ראויים
הבנו. אנחנו אשמים
אנא,
אל מלא רחמים