מכירים את התובנות הללו שמכות בכם לפתע באמצע החיים, בלי שהזמנתם אותן? כמו תובנה לגבי כמה שברירי שניה מן העבר, שאז לא קיבלו את החשיבות שמגיעה להם, ולפתע משפיעים על החיים שלכם כיום. ששינוי קטן שעשיתם בשעה של משמרת בעבודה שעבדתם בה לפני שמונה שנים, זה מה שגורם לכם להרגיש היום את מה שאתם מרגישים, ולהיות היום במקום בו אתם נמצאים, ולחייך היום על מה שאתם שמחים עליו ולדמוע על מה שאתם עצובים בגללו. ממש כמו הסיני האלמוני שלא העלה על דעתו ששבריר שניה של מרק עטלף יביא עמו מגיפה עולמית.
שבריר שנייה של רבי נחמן
את רבי נחמן הכרתי בעקבות שבריר שניה. אי שם לפני כחמש שנים, שבריר שניה של "כן, נו טוב, אני ממילא סטודנטית תפרנית שצריכה כמה שקלים", כתשובה לאיזו הצעת עבודה זמנית, הביא אותי לארוז את עצמי, יחד עם מחשבות, חששות וסוודרים - לתוך מזוודה קטנה, להזמין מונית לפנות בוקר ולטוס לאומן.
אחרי מסע של שלוש שעות טיסה, נחיתה בארץ קרה וזרה, ועוד שלוש שעות נסיעה בכבישים תלולים מוקפים ירוק, הגעתי לקברו של הצדיק, מבלי לדעת באמת לאן אני נכנסת וכיצד אצא. מבלי לדעת שהוא יכול לחשב לי מסלול מחדש הרבה יותר טוב מהאישה של הווייז, ולקחת אותי דרך הדרכים הכי טובות. לא הכי מהירות אמנם, אבל הכי מאירות זה בטוח.
לא חוויתי בקברו התרחשויות קוסמיות-שמיימיות, לא הרגשתי אורות או התעלות רוחנית מיוחדת, אבל כשחזרתי הביתה אחרי המסע ההוא, הרגשתי שאני צריכה להעמיק בתורתו והגיגיו של אותו אדם מיוחד, שבקברו נכחו כל-כך הרבה אנשים שונים ומגוונים שהמכנה המשותף היחיד שלהם היה הוא עצמו.
כשהתחלתי לקרוא אותו וללמוד מתורתו, גיליתי עולם עצום של אמת ואמונה פשוטה ותמימה, כזו שמכוונת אותך הישר אל מעמקי עצמך, ודרך עצמך מפגישה אותך עם הבורא. גיליתי שמחה אמיתית, כזו שלא בהכרח רואים מבחוץ אך היא זורמת בנימי הנימים ומחממת מבפנים. גיליתי את התפילה, כזו שבוקעת ממעמקי הלב ונשמעת מקצה העולם ועד סופו. גיליתי מהי התבודדות, שזהו שם קצר ותכליתי ל'פגישה עם הפסיכולוג הכי גדול ביקום, הלא הוא היושב במרומים, על כל מה שטוב ורע, מציק ומעיק, משמח ומרגש' (ומסתבר שבידוד זהו טיימינג מצוין להתחיל להתאמן על התבודדות).
38 שנים של שינוי תודעה
את רעיון ההתבודדות ורעיונות רבים נוספים, שמטרתם לקרב את בני-האדם לעבודת הבורא בצורה תמימה, פשוטה ואמיתית, הצליח רבי נחמן להביא לעולם במהלך 38 שנות חייו בלבד, שהתחילו היום לפני 248 שנים. היום חל א' בניסן, ראש חודש הגאולה ויום הולדתו של רבי נחמן. כבר אז ידע רבי נחמן שהוא מקדים את זמנו ושבתקופה שלנו נזדקק לו ולרעיונותיו הרבה יותר.
בתקופה זו של מפלצות הבטון והטכנולוגיה, כשבני-האדם ספונים במסכים, משתוקקים למישהו שיקשיב, ולעתים הבדידות היא היחידה שמארחת חברה, בתקופה שבה למרות שהיינו במכון כושר והצטלמנו לאינסטגרם עובדים על יד אחורית עדיין כבד לנו ונדמה לפעמים שהכל מתפרק לנו בין הידיים, בתקופה שהדיכאון והחרדה מציפים את הרחובות במקום אנשים, ונדמה שנעלמה התקווה, נעלמה אהבת החינם בין בני-האדם, נעלמה האמונה - דווקא בתקופה הזו, כשאנחנו כל-כך זקוקים וכמהים, אורם של תורותיו ורעיונותיו של רבי נחמן מפציע לאיטו ופועם חזק מאי פעם כלהבת אש יוקדת, מזכיר לנו את התכלית. מזכיר לנו שכל העולם כולו הוא גשר צר מאד, והעיקר לא לפחד כלל.