ביום שלישי, כ"ה בתשרי, חל יום פטירתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בעל ה"קדושת לוי", הידוע בכינויו "סנגורם של ישראל".
סביב דמותו של רבי לוי יצחק סופרו מעשיות רבות המתארות את דמותו הגדולה ואת הנהגותיו הקדושות. מעשה אחד ידוע ומפורסם - מעניק לנו מסר חשוב לחיי היומיום.
פעם, הצדיק רבי לוי יצחק נפל לחולי ולמשכב מסוכן ביותר, הרופאים כבר ראו את סופו, והנה באחד הימים נכנסו תלמידיו ומצאו אותו עם עיניים עצומות, הדופק חלש ביותר וכל הסימנים של שעת יציאת נשמה, הצטערו תלמידיו וקרובי משפחתו צער גדול, הניחוהו על המיטה והדליקו נרות למראשותיו ויצאו מהחדר לחדר הסמוך.
עבר מעט זמן ופתאום שמעו נפילה גדולה מהחדר, נכנסו כולם בבהלה גדולה לראות מה קרה - והנה מצאו את רבי לוי יצחק זרוק על הרצפה, הקימוהו והניחוהו שוב על המיטה וחיכו זמן שיחלוף ויעבור והנה הוטב לאט לאט מצבו.
וכך היה למחרת היום, נכנסו לבקרו ומצאו שמצבו לא בטוב ומתדרדר שוב וראו את כל הסימנים של יציאת הנשמה, השכיבוהו על המיטה הדליקו נרות מראשותיו וחיכו בחדר החיצון לראות מה ייעשה לו. וכך עבר זמן ושוב שמעו רעש גדול, נכנסו ושוב מצאו את רבי לוי יצחק מונח על הרצפה, הרימוהו והניחוהו על המיטה, ניסו לחזקו ולעודדו עד אשר שוב קם והתחזק.
למחרת היום, שוב באו משפחתו ותלמידיו לדרוש ולשאול בשלומו והנה פלא - מצאו את רבי לוי יצחק יושב על כסאו בשמחה, לומד בהשתוקקות ובדבקות בה' ואין שום זכר לימים אשר עבר, ימי החולי והעברה. והיה זה לפלא גדול.
לאט לאט נכנסו עמו בדברים ושאלו את רבי לוי יצחק מברדיצ'ב: רבי, מה היה אתמול ושלשום ומה היום מיומיים אשר כך אתם מרגישים?
ענה ואמר להם רבי לוי: שלשום הרגשתי רע מאוד וראיתי את שערי מות וכל הייאוש שבעולם היה מול עיני, אך הייתה לי תקוה שה' יעזור לי ואני אצא מאפלה לאור גדול ואזכה לצאת מן המחלה הקשה. אך בתוך הדין ודברים בראשי - גבר היצר הרע ואמר אי אפשר לצאת ממחלה וצרה כזאת.
והנה, המשיך הצדיק לספר לקרוביו, בכל אופן התחזקתי, מכח המחשבה שלפני כן הייתה איתי שכן אפשר לקום מחולי כזה, קמתי, אך משום שהמחשבה לקום לא הייתה חזקה ועדיין הייתה משקל למחשבה שאי אפשר לקום, לכן נפלתי ולא יכולתי להרים את עצמי ולהתרומם מן החולי ומן הרצפה וכך היה גם ביום השני, החולי היה קשה מאוד מאוד, אך האמונה בה' הביאה בי מחשבה שאפשר לקום, אך שוב הייאוש והעצבות התחזקו בליבי. לא עבר זמן, קמתי מכח התקווה והאמונה, אך מקום הייאוש והעצבות הכריע את הכף ונפלתי שוב.
רבי לוי יצחק המשיך לספר: ביום השלישי, היום, מרגע שפתחתי את עיני, לא נתתי לשום יצר הרע ולשום ייאוש אף אחיזה בדעתי, רק טוב חשבתי, רק טוב אמרתי לעצמי, בלי שום מקום ליצר הרע, בלי מקום לייאוש, בלי מקום למחשבות רעות, רק טוב ואמונה ובטחון שלמים בהקב"ה, וכך היה בכוחי לקום ולהתרומם ולנצח את כל החולי הקשה אשר היה לי.
את המעשה על "סנגורם של ישראל" סיפר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו בשיעורו לתלמידיו. הרב פינטו הוסיף כי "יש פה יסוד גדול בחיינו, כשיש אמונה אבל עם מחשבות ופלפולים נפשיים, כן או לא, אפשר או אי אפשר, גם כשאנחנו מנצחים ומשיגים את מבוקשנו, גם בהצלחה ישנם עליות ומורדות מצבי רוח עולים ויורדים. כשאדם משיג דבר - אך עם הרבה פלפולים נפשיים והרבה ספקות בתוכו, ההצלחה והטוב אשר הצליח וההישגים אינם שלמים והם מלאים בחרטות בדאגות שמא יפסיד את אשר השיג שמא מה שהשיג יגרום לו רע".
"אך כאשר האדם שלם שלמות גדולה עם מעשיו ועושה את כל אשר עושה באמונה שלמה, בלי עליות ומורדות בנפש ובמחשבותיו, כשמשיג הדבר, משיג אותו שלם, טהור ומושלם והשמחה היא מנת חלקו", המשיך הרב פינטו בדבריו.
"לכן נשתדל בנפשנו להיות שלמים בכל אשר הולכים, בלי פלפולים ודאגות ומחשבות להנה או להנה, הכל בשלמות, 'עבדו את ה' בשמחה', אין שמחה אם אין שלמות".
"כשאדם נותן דבר לחברו אם אינו שלם בנתינה אשר נתן, בתוך זמן קצר מוצא דבר אחר אשר חברו לא נהג בו כראוי, ונפגע ממנו, ומתפתחת מחלוקת. אך כאשר האדם נתן לחברו דבר בשלמות, גם אם יהיו דברים אשר לא נוחים לו הם לא יגררו ויגרמו מחלוקת, על כל פשעים תכסה אהבה. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", אמר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו לסיום.