לא צריך לדאוג שבדור הבא לא יהיה עמית סגל

לכבוד יום פטירתו של הרב משה צבי נריה פרסמה העיתונאית סיון רהב מאיר מאמר בעמוד הפייסבוק שלה תחת הכותרת "הטובים לתורה". ובו קראה לאנשים מוכשרים להקדיש מזמנם ללימוד תורה ולא רק להצטיינות בתחומים אחרים

  • עמית סגל
דוד ברגר, בשיתוף שובה ישראל
עמית סגל (צילום: ראובן קסטרו)

בסוף השבוע חל יום פטירתו של הרב משה צבי נריה, מייסד מרכז מוסדות בני עקיבא, המכונה 'אבי דור הכיפות הסרוגות'. העיתונאית סיון רהב מאיר, התבקשה לכתוב מאמר לזכרו, ואת תוכנו פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה.

תחת הכותרת 'הטובים לתורה', שרטטה רהב מאיר את המילים הבאות:

הטובים לתקשורת, כי אורי אורבך ז"ל אמר. הטובים לפרקליטות, כי צריך לתקן את מערכת המשפט. הטובים לאקדמיה, כי תורה ומדע. הטובים לצה"ל, הטובים להתיישבות, הטובים למוזיקה, הטובים לטוויטר. הכל נשמע נכון וחשוב ודחוף, אבל 25 שנים לפטירת הרב משה צבי נריה זצ"ל, נדמה לי שאם צוללים למשנתו, שומעים קריאה אחרת: הטובים לתורה!

אם כל המוכשרים הולכים לכל המחוזות האחרים, מי ילמד ברצינות, בעמל ובמסירות?

הכרתי אותו בגיל מאוחר, בזכות חמי היקר, שספרו של הרב נריה "מועדי ראי"ה" לא מש מידיו, בעיקר בחגים. הוא מתקשה להקריא ולצטט מהספר המופלא הזה בלי לדמוע. כמה עוצמה ועומק ורגש יש שם - הן אצל הרב הגדול, הרב קוק, והן אצל התלמיד, הרב נריה.

הרב נריה גדל בעיירה היהודית של פעם, והעריץ את עולם ישיבות ליטא. בחדר עבודתו הייתה תלויה תמונתו של הנצי"ב מוולוז'ין. הוא היה נטוע גם בעולמה הסוחף של החסידות (ואולי לא סתם נפטר בי"ט בכסלו, "ראש השנה לחסידות"). במשנתו, החלוציות הישראלית הייתה אמורה להשלים את העולמות האלה, ולא להחליף אותם. לבנות עוד קומה על גביהם, על גבי בסיס איתן ויציב. לכן הרי הקים ישיבות ואולפנות. כי קודם כל צריך כמה שיותר לימוד, בכמות ובאיכות.

לפני ששולחים את כולם, לפעמים כבר בגיל הנעורים, "להשפיע מבפנים" או "לשלב בין קודש לחול", האם יש עתודה שבונה באופן רציני את הקודש? שלא מתביישת לומר שלצד כל המשימות הדחופות, גם תורה היא משימה?

לא נראה לי שצריך לדאוג מכך שבדור הבא לא יהיה עמית סגל בתקשורת, או נועם סולברג בבית המשפט העליון. אבל האם בדור הבא יהיה לנו הרב נריה?

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully