היום בו ה"באבא סאלי" צעק ובירך על גג הישיבה באשדוד

37 שנים חלפו מאז הסתלקותו לגנזי מרומים של אור העולם, סידנא באבא סאלי זצוק"ל, סבו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו. סיפורי מופת רבים פורסמו על הצדיק ששמו הלך בכל העולם וכעת, ביום ההילולא שלו, משרטט נכדו האדמו"ר הרב פינטו קווים לדמותו, שחושפים את הקשר הנדיר בין הדורות ובינו לבין מי שהוא מכנה ה"ישא ברכה".

בראשית האגרת ששיגר הרב פינטו לתלמידיו הוא כתב כך: "זה הזמן להזכיר ולספר מעבודת השם של מור זקני הקדוש, רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל ועל ידי שחוזרים על תורתו ומעשיו הקדושים, שפתותיו דובבות בקבר".

על הנהגותיו ביום שישי, כתב הרב פינטו: "כל יום שישי ה'בבא סאלי' זצוק"ל היה כמלאך השם צבאות. וכל יום שישי היה כבריאה חדשה, והיה מלמד את הסובבים אותו שיום שישי זה יום של עבודת השם מיוחדת, לא כשאר הימים. והיה חוזר על דברי גדול תלמידי הבעל שם טוב שאמר, שהיה מחשבה לפני הקב"ה להוסיף עוד דיברה בעשרת הדברות, לישון ביום שישי, לפני שבת".

"והיה אומר לסובבים, אם גדול תלמידי הבעל שם טוב, כך אמר על שינה ביום שישי, מה נאמר על כל רגע ביום שישי. והיה מזהיר ואומר, זה היום שנברא האדם, וזה היום שחטא האדם, וזה היום שעשה תשובה האדם".

"ומהבוקר היה טובל לפני התפילה והיה מתפלל כמלאך השם צבאו-ת שחרית, אחרי כן היה מקפיד ללמוד שנים מקרא ואחד תרגום, ולומד את רבנו ה'אור החיים' הקדוש על הפרשה. ולא היה אוכל מאומה בסעודת שבת עד שסיים ללמוד את כל הפרשה ב'אור החיים' הקדוש".

הרב פינטו הוסיף באגרת לתלמידיו על סבו הקדוש: "בחצות היום היה טובל שוב, כי מצות הטבילה רמה ומקודשת. והיה בכל רגע מכין את עצמו 'בואי כלה שבת מלכתא' והמילים בואי כלה, מחצות היום הם המילים שהיו בפיו, לא עצר מלהכין את עצמו לקבל את השבת הקדושה".

"ובכוחו הגדול שסלל לנו דרך של מידות נעלות ועבודת השם גדולה, נעורר את זכותו ואת זיכרו שיהיה מליץ יושר בשמים עלינו", כתב האדמו"ר.

בהמשך כתב הרב פינטו: "כותבים אנו באימה וחרדה, למען ידעו דורות הבאים ויהיה חקוק לזכרון עולם, בכל הזמנים הרגישים והקשים והמרים, לילה לפני או ימים לפני, חלמנו את מור זקננו זצוק"ל עם סימן משמים לבאות".

האדמו"ר חשף כי "באותו יום חמישי שהדלקנו נר, שהביאו נר שחור, ונחקק לדורות בקהילת קודש "שובה ישראל" חלמנו את מור זקני, שיושב כמלך על כסא רם ונישא ואומר, מתו כל הדור ההוא. וקמנו עם הפסוק הזה בפינו, מתו כל הדור ההוא".

"וכאשר היה לנו צער ויסורים קשים ומרים באמריקה, וכל יום שישי שפכו את דמנו בצורה אכזרית, חלמנו את מור זקני ה"ישא ברכה", נגזר דינם בשמים ואומר, ולא תמוש קללה מביתם".

"כל דיבור ומחשבה על ה'ישא ברכה', פחד ואימה. ואמר לנו אחד מ-ל"ו צדיקי הדור, שהוא צדיק נסתר, שבשמים בבית דין של מעלה, יש נשמה של צדיק שהיא חלק מהדיינים. ושהוא יודע שה'ישא ברכה' דיין בבית דין של מעלה, ודן את כולם לכף זכות והוא מליץ יושר בשמים על עם ישראל".

"וכאשר היינו בצער שנה תמימה, ושמענו על אוכלי לחמי, ועל דברים קשים, חלמנו את ה'ישא ברכה' שאומר, הקב"ה אוסף את כולם, וכאש אחד ישלם להם כגמולם וכרעתם. כך כל צומת בחיים של חוסר ידיעה, ראינו סימן מה'ישא ברכה'", כתב הרב פינטו וסיפר כי "לא זכינו לילדים כעשר שנים. חודש לפני, מרת אמי שתחיה חלמה את ה"ישא ברכה": תגידי לבנך, שבעוד תשעה חודשים, אני וכל האבות מוזמנים לברית מילה אצלו. והדברים נאמרו בפני אנשים".

"וכותבים אנו הדברים לעורר רחמים בשמים. ולמען שהדברים יהיו חקוקים בספר לזכרון עולם, תכתב זאת לדור אחרון. ומסיימים כשהיו לישיבה בעיות קשות מאוד באשדוד, באזור יא'. שהשכנים נלחמו לסגור את הישיבה, והיינו בצער עצום. הישיבה זה כל החיים שלנו וכל רגע מוכנים אנו לתת את חיינו על הישיבה. חלמנו את ה'ישא ברכה' שעומד על הגג, ושומר הבנין, וצועק ומברך: כל מי שיעזור לכם, אני יעזור לו מהשמים. ושם נעצרו כל הצרות והבעיות המרות, שסבלנו בישיבה באשדוד".

"זכות מור זקני רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל, תגן בעד כל קהל עדתינו. וכל מי שחלק מהקהילה הקדושה שיש בשם שלה זכר לרבי ישראל, "שובה ישראל", יזכו כולם לברכה וישועה והצלחה ורפואה ופרנסה, וכל משאלות ליבם של כל הקהל הקדוש, יהיו לטובה ולברכה ונזכה לגאולה שלמה", חתם האדמו"ר הרב פינטו את דבריו.