פרשת בא: "וגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" - מצוות הצדקה שומרת על כספם וממונם של עם ישראל.
מובא במכילתא (יב, פד) בפרשת השבוע "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" עֲלֵיהֶם אָמַר הקב"ה לְאַבְרָהָם "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" עִם יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם אֲנִי מְמַלְּאָן כֶּסֶף וְזָהָב". דברי המכילתא תמוהים מאוד - מה הפירוש וגם ערב רב עלה איתם וצאן ובקר?
אלא אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, ידוע מה שאומרים לנו רבותינו הקדושים (מדרש שמואל אבות ג, יז) שמי שיש לו כסף ולא נותן צדקה, לבסוף יאבד את ממונו ולא יישאר לו. אם כך, הכוח והשמירה על הכסף של האדם זו הצדקה שהאדם נותן, מי שלא נותן צדקה בסוף כל מה שיש לו נאבד לו. וכך אנו עוקבים אחרי הדבר שנים רבות, הרבה אנשים ראינו אותם עם עושר גדול והיו קשים בענייני צדקה ושמרו את העושר, פתאום בא אדם אחד ולקח את כל כספם. אבל אנשים שנתנו צדקה, גם אם היה נראה שנחסר להם, הקב"ה אף פעם לא עזב אותם ולא נטש אותם, בזמנים הקשים ביותר השם נתן להם שפע גדול.
הסגולה הגדולה ביותר לשמור על הממון זו הצדקה, ויותר קשה להיות עשיר ולאבד את הכסף מאשר שאדם תמיד יהיה עני. אדם שתמיד עני מתמודד ויודע איך לחיות עם החיים של אין, אבל אדם שפעם היה עשיר ואיבד את כספו, קשה לו מאוד. יותר קל להיות תמיד פשוט ולא עשיר שבין רגע נהיה עני, כי להיות עשיר ופתאום עני זה הדבר הקשה ביותר.
אם כך, הקב"ה נתן שפע גדול לבני ישראל כשיצאו ממצרים וכמו שהתורה אומרת "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג, יח) עלו חמושים עם כסף וזהב, וכל אחד שיצא ממצרים אומרים רבותינו (בכורות ה:) שלכל יהודי שיצא ממצרים היו תשעים חמורים טעונים בכסף וזהב. נשאלת השאלה: כל בני ישראל היו עשירים גדולים, וכדי שהכסף שלהם יישמר ולא יאבדו את הכסף הם צריכים לתת צדקה, אז למי יתנו צדקה שיישמר להם הכסף?
אז חשבנו לדקדק ולומר ע"פ המכילתא, הקב"ה נתן לכל יהודי שיצא ממצרים עושר רב, הערב רב שיצאו איתם ממצרים התגיירו ולהם לא היה כסף וזהב. כאשר עלו עם ישראל ממצרים, לא היה להם למי לתת צדקה כי כולם היו עשירים, רק לערב רב שהתגיירו והיו עניים. הצדקה הזו שנתנו לערב רב היא ששמרה על הכסף והזהב של עם ישראל מהבטחת הקב"ה לאברהם אבינו "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) כשיצאו ממצרים שלא יאבד. אם כך חלק מהזכות של הנס שהקב"ה נתן את השפע לעם ישראל, שיהיו גם את הערב רב שיהיה למי לתת את הצדקה.
לכן האדם צריך לדעת יסוד גדול ולהקפיד, אם הוא מחתן את ילדיו בשפע גדול ובשמחה עליו לדאוג גם לעזור ליתום שהתחתן. אדם שקונה לעצמו דבר כלשהו, צריך לעזור ולעשות חסד עם אדם אחר באותו משקל. כל דבר שאדם עושה וכנגד עושה גם חסד, יהיה לו בזה ברכה גדולה. אדם שמעשר את כספו, הקב"ה שומר לו את הכסף שלו. אדם שעושה דברים ושומר את זה רק לעצמו, בסוף יאבד את הכל.
הקב"ה מוציא את בני ישראל ממצרים כשכולם עשירים, אין למי לתת צדקה חוץ מהערב רב שעלו איתם, הערב רב מתגיירים והם עניים, עם ישראל נותן להם צדקה וזו הסגולה לשמירה על הכסף של עם ישראל שלא יאבדו את כספם, כי מתי שאדם נותן צדקה הקב"ה שומר ומגן על האדם ויש לו ברכה במעשי ידיו.