באגרת ששיגר הבוקר (שני) לתלמידיו, חשף האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, את המעשה יוצא הדופן שאירע במעמד הברית שלו, בין באבא מאיר לרבי משה אהרון פינטו זכר צדיקים לברכה. אותו מעשה השליך גם על קריאת השמות של התאומים שנולדו לימים לאדמו"ר ולרעייתו הרבנית.
בראשית דבריו כתב האדמו"ר כך: "הנה כאשר הקב"ה זיכה אותנו בתאומים, חשבנו הרבה על השמות מה לקרוא להם. ומאותו היום של הברית מילה, עברנו ייסורים מרים וקשים, ניסיון קיומי קשה ביותר. ואנחנו כותבים הדברים שיהיו לזיכרון עולם, צאו וראו גדולת השם".
האדמו"ר סיפר על לידו ועל מעמד הברית: "כשנולדנו ביום ראש השנה, מור אבי שיח' ומרת אמי שתח' התייעצו בדיבור אחד עם מור זקני רבי משה אהרון פינטו זצוק"ל, שמור זקני בבא מאיר זצוק"ל יהיה הסנדק שלנו וכך נסגר".
"ערב יום כיפור, בבא מאיר זצוק"ל כמלאך השם צבאות הלך למקווה והכין את עצמו ובא מוכן ומזומן להיות סנדק אצל בתו, שהייתה אהובת ליבו מכל בניו, שהיה מעיד ואומר שהוא יחלוק איתה את עולם הבא שלו".
"כך בקדושה ובטהרה הכנה לברית מילה והכנה ליום הכיפורים, בידו אוחז את התמונה של רבנו הגאון מוילנא שקיבל אותה ממור אביו בבא סאלי זצוק"ל, כך בא לישב סנדק אצל בתו".
הרב פינטו המשיך במעשה: "בלילה לפני כן חנכו רחוב באשקלון, על שם מור זקני הגדול רבי חיים פינטו זצוק"ל, והיה שם אדם שפגע בקודשים. רבי משה אהרון היה עניו מכל אדם ולא היה אדם שהגיע לפשטות שלו ולענווה הטהורה שלו. אבל באותו לילה באשקלון, ברחוב שעשו על שם רבי חיים פינטו, חצו קו קשה".
"מור זקני רבי משה חזר לבית, וכל הלילה בכה והצטער מה לעשות, מחר האדם שפגע בקודשים גם יהיה בברית. החליט מור זקני שהוא יושב סנדק".
"בבא מאיר נכנס מוכן לשבת סנדק ורבי משה אהרון אומר לו, אני יושב סנדק. זה נכד ראשון שלי ויקרא שמו יאשיהו, והשם הזה לא נקרא במשפחה שלנו הרבה שנים מרבנו יאשיהו פינטו הרי"ף דעין יעקב זצוק"ל, ואני יושב סנדק".
"בבא מאיר מיד אמר ודאי, אבל היה שם צער גדול. ביום למחרת התחילה מלחמת יום הכפורים והאהבה והכבוד והערכה והערצה לא נפגעה בין אבותי הקדושים, אבל בבא מאיר זצוק"ל עבר צער עצום פנימי".
בבא מאיר ציווה עליה לישון אצלו בלילה ובבוקר אמר לה, אל תדאגי ואל תצטערי
"עברו ימים", ממשיך הרב פינטו לספר, "עברו שנים, הקב"ה זיכה אותנו באור גדול אחרי עשר שנים, נולד לנו אור גדול קדוש וטהור רבי יואל משה, שהוא סולת נקיה טהורה. עברו עוד שנים, הקב"ה פקד אותנו בתאומים. ומאותו ברית אנחנו בניסיון קיומי".
"הרבנית הצדיקה עמדה שנקרא לבן מאיר אליהו, כפי שחשבנו על שמו של בבא מאיר, שביום הברית מילה שלנו הצטער ועל התמונה של הגאון מוילנא שהביא בידו, שהיא ירושה מאבותינו".
האדמו"ר הרב פינטו הרחיב באגרת וסיפר גם על התמונה של הגאון מווילנא עליו השלום: "והתמונה לא הייתה סתם תמונה, אלא בזמן ההריון של מרת אמי שתחי' באחד הימים, הרופאים אמרו לה אין דופק ולעשות הפלה. מרת אמי שהיתה קשורה בבא מאיר קשר בל ינותק, הלכה בוכה לבבא מאיר".
"בבא מאיר ציווה עליה לישון אצלו בלילה ובבוקר אמר לה, אל תדאגי ואל תצטערי. חלמתי את הגאון מוילנא שיוולד לך בן, שיאיר את העיניים של ישראל בתורה".
"אנו כותבים הדברים ובוכים בשיברון הלב גדול", הוסיף הרב פינטו, "אבל רוצים שהדברים יהיו חקוקים לדור אחרון. כי בימים שאין אנו יודעים מתי עת פקידה, וזכרון לפניך יוחק. ולכן קראנו לבננו הצדיק מאיר אליהו, על שמו של בבא מאיר שהצטער ביום הברית מילה שלנו ועל שם הגאון מוילנא. ולביתי הצדקת קראנו יהודית שמחה".
"והרבנית הצדיקה שתחי' עמדה בתוקף שזה השם שיקרא בעצה אחת ולא שם אחר, כי שם של אדם יש בו כוחות גדולים ומשפיע לאדם את כל מהות חייו. וכדברי הגמרא, רבי מאיר היה בודק בשמות. וכן סנדק, הכח שלו עצום וגדול ובעל השפעה עצומה", סיפר.
יש זמנים שיש נסיון בתוך נסיון קיומי, וכנסיון של לך לך
"וכאשר חשבנו השם יהודית שמחה, היה בדעתנו שמחה, זו שמה של מרת זקנתי ע"ה אשת בבא מאיר זצוק"ל, שהיתה צדקת גדולה. ואות ה' ידועים דברי מור זקננו אביר יעקב אבוחצירא זצוק"ל, שכל שם של אישה שמסתיים באות ה' האישה מבורכת ופרה ורבה, ולכן המיילדות שמם היה שפרה ופועה".
"אם כן, שמחה זה על שם שמחה, ויהודית על שם יהודית שמסרה נפש להציל את עם ישראל. ואף גם לזכרון שאנחנו באמריקה בין הגויים, שהשם יהודית יתנוסס בכל מקום".
"יהודים אנחנו, אבל הסתפקנו בשם יהודית א. משום שהשם מסיים באות ת'. וב. משום שיהודית היתה מגילגול של זכר של עלי הכהן, וזה כעין ירידה מגילגול של זכר, לחזור בגילגול של אישה. ובאותם ימים מצאנו בספר קדום שאומר, שזה לא היה גילגול אלא ניצוץ של עלי הכהן שהיה ביהודית. אם כך, זה לא גילגול של זכר".
"ועוד, כאשר לוקחים שני שמות ועושים אותם אחד, יהודית שמחה, זה שם אחד. כמאיר אליהו, כרבי יואל משה, שזה לא שני שמות אלא שם אחד. אם כן, גם השם יהודית שמחה נגמר באות ה' "נתתה לעבדך נס להתנוסס".
לסיום כתב האדמו"ר הרב פינטו: "יש זמנים שיש נסיון בתוך נסיון קיומי, וכנסיון של לך לך. אמרו רבותינו שהיה ששים ושלוש שנים נסיון של לך לך, והיה נסיון קיומי".
"בעזרת ה', הקדוש ברוך הוא, יזכנו לבהירות הדעת, וללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל מצוותך ושלא תצא תקלה מתחת ידנו. ושלא נלך מהעולם קודם זמננו, ושנשלים את שליחותינו ויעודנו בעולם, כי לתקן באנו ולא לקלקל", כתב לתלמידיו.