פרשת יתרו
"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר"
התורה בנויה מגבולות וכך האדם צריך להציב גבולות בחייו ולא לפרוץ אותן.
אנחנו רואים בפרשת השבוע הקב"ה עומד לתת לבני ישראל את התורה. בזמן הנשגב והמרומם הזה הקב"ה מגביל אותם ג' ימים לא להתקרב להר ומגביל אותם בכמה הגבלות. הקב"ה מזהיר אותם שאף אחד לא יעבור את ההגבלות האלה והן הגבלות חזקות וחמורות ביותר.
אנחנו רואים פה יסוד גדול. עם ישראל עומד בפני מתן תורה, הרגע הגבוה והנשגב, בו הקב"ה יורד לתת את התורה הוא כמו חתן וכלה ברגע של החתונה. האדם רוצה להתקרב יותר. לאנשים יש דחפים ורגשות והם רוצים לראות את הקב"ה. וכמו שבני ישראל אמרו "רצוננו לראות את מלכנו", אך התורה בכל אופן נותנת כללים שהם הגבלה - זה מותר וזה אסור. היסוד הגדול של התורה זה לשים הגבלה, עד פה גבול שבת, עד פה התחום.
כל התורה בנויה מגבולות ואם אדם מוריד את הגבול, הוא מוריד את הכל. וכך אומרת התורה הקדושה "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" (קהלת י, ח). אדם שפורץ גדר את הגבול ששמו לנו רבותינו הקדושים, ישכנו נחש. ודווקא נחש ינשך אותו, כי הנחש הוא החיה הראשונה שפרצה את הגדר בבריאת עולם. העניין של גדרות והעניין של מפה עד פה מותר ומפה עד פה אסור, הוא מהיסודות של התורה הקדושה, שכל יהודי צריך להקפיד ביסוד זה הקפדה חזקה ביותר, ומי שפורץ את זה עושה חורבן והרס גדול שאין כדוגמתו.
וכך אנו רואים מדינות שלמות ומלחמות קשות. דברים קשים בעולם, וכל זה בגלל שמישהו עבר את הגבול ופרץ את הגדר, מישהו עבר על איזה גדר קטנה. מצביאי צבא ומנהיגי מדינות נלחמו על דברים כל כך קטנים, כי הם ידעו שברגע שעוברים את הגבול הקטן הכל נגמר. ברגע שעוברים את הגדר הקטנה, כל המהות של המדינה, כל הכוח שלה וכל העצמאות שלה, הכל ייגמר. לכן הם יצאו למלחמות גדולות ואומות שלמות נחרבו בגלל גבולות.
ואנו מוצאים בתהלים (קד, ט) "גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ" הקב"ה ברא את העולם וחילק אותו חלק מים, חלק ארץ, חלק מדבריות ולכל דבר הקב"ה שם גבול - עד פה הגבול של המים ועד פה הגבול של הארץ. ואחרי שהקב"ה בנה את הגבולות, אף אחד לא עובר את הגבול של השני, לסדר גבול זה שלך וזה שלי, זה מותר לי וזה אסור לך, זה מהיסודות הגדולים של כל הבריאה כולה.
אדם שיש לו עסק, אם הוא לא בונה גבולות בין השותפים ובין העובדים וישאיר את הכל ויאמר שכולם עושים את הכל וכל אחד יכול לעשות הכל, זו שאלה של זמן עד שכל מה שיש, יתפרק לו. גם בישיבה, ראש הישיבה צריך לשים את הגבול בין הרבנים ובין התלמידים לבין המנהלים. ברגע שאין גבול זה החורבן הגדול. ברגע שהבנים של אהרן, נדב ואביהוא לא ראו גבול, הם חשבו שהם צדיקים גדולים ויכולים לעשות דין לעצמם, איפה הם יכולים להיכנס ואיפה הם יכולים לצאת, הם מתו.
אדם צריך לדעת יסוד גדול, שהוא צריך להשתדל בכל כוחו לשמור את הגבולות, לסמן אותם ולהקפיד לעמוד בהן. כאשר אדם ינהג כך, תחול על ראשו ברכה ותהיה לו סיעתא דשמייא גדולה.