על פי חכמינו זכרונם לברכה, האדם צריך לכבד את השבת ולקנות מטעמים טובים לכבוד יום המנוחה. ואפילו אדם שאין לו כסף ומצבו דחוק, ילווה כסף ולא יחשוש ולא ידאג ויעשה דבר זה בשמחה עצומה, שכבר הגמרא (ביצה טו) אומרת: לוו עלי ואני פורע.
האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, הרחיב בשיעורו על הנושא, ואמר: "והנה כאשר אין לאדם כסף והולך ומלווה ומקיים מצווה זו בשמחה גדולה, מעלתו רמה מאוד ומשיג בכוח מצווה זו דברים עצומים".
הרב פינטו הקשה קושיה והסביר: "ושנים רבות היה קשה לנו - מדוע המצווה הזאת, שאם אין לאדם כסף והולך ומלווה בשמחה וקונה דברים לשבת בשמחה, מעלתו והתיקון שעושה בשמיים עצום".
האדמו"ר סיפר: "ועוד זוכרים אנו מעשה באדם שהיה לו דוחק גדול של פרנסה וחובות עצומים, והיה מצטער והיה הולך לצדיקים ומבקש ישועה בעניין הפרנסה. באחד הימים היה אצל צדיק נסתר והצדיק אמר לו - אתה לומד תורה מדוחק, מקפיד קלה כבחמורה, אבל מפסיד עולם שלא יודע לנצל את המעלה הגדולה שיש במצב שלך, של העניות והקושי. תנצל את המצב שלך, לפני שירחיב השם גבולך, ולך תקיים בשמחה בערב שבת לוו עלי ואני פורע. תלך ללוות כסף במיוחד לצרכי שבת ותלך בעצמך ותקנה דברים לכבוד שבת בשמחה גדולה".
"וכך עשה אותו אדם, שהיה מלפנים אדם אמיד ונפל מנכסיו ואחרי שקיים מצווה זו כמה שבתות, קיבל פרנסה מכובדת באמריקה, במיאמי ומאותו זמן השתפר מצבו", סיפר הרב פינטו.
על קושייתו תירץ הרב פינטו: "ואנחנו חשבנו הרבה - מה העניין הגדול להלוות לשבת קודש ובשמחה? ואחרי שנים מצאנו בספרים הקדושים שביארו, שראשי התיבות של לוו עלי ואני פורע (למפרע) פוע"ל. והנה הקב"ה אומר, מי הקדימני ואשלם. והנה האדם הזה העני, הוא הקדים כביכול והוא קדם להקב"ה. ולכן על מצווה זו של להלוות לשבת ולקנות דברים בשמחה הזכות עצומה וחשובה".
"ומי יודע איזה תיקונים רוצה הקב"ה מהאדם ומביא עניות לאדם רק שיזכה לקיים, לוו עלי ואני פורע, אבל בשמחה ובאהבה ובדיוק לכבוד שבת, ולא הלוואה לחיות ולהתקיים אלא ממוקד להלוות לכבוד שבת בשמחה עצומה. ולכוון שלווה על פי דברי הגמרא, לוו עלי ואני פורע. שבזה מקדים כביכול את הבורא ושכרו ותיקונו עצום מן השמיים", סיים הרב פינטו את דבריו.