אלג'יריה היא הצד האפל שמצית שנאה ואנטישמיות. טור דעה

יהודה לנקרי, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, בטור מיוחד: על רקע נרמול היחסים בין ישראל למרוקו, בתיווך ארה"ב, נחשף צד נוסף ופחות אופטימי: אלג'יריה, שם כלי התקשורת מנסים לתקוף את המהלך ההיסטורי, אך בעיקר מזיקים לארצם השסועה. הגיע הזמן שאלג'יריה תצא מעמדתה הבעייתית

יהודה לנקרי, בשיתוף שובה ישראל
הגיע להסכמים עם ישראל. מלך מרוקו, מוחמד השישי (צילום: רויטרס)

הסכם הנורמליזציה בין מרוקו לישראל, שבצדו הכרה אמריקאית בסהרה המרוקאית בחסות הנשיא האמריקאי לשעבר דונלד טראמפ, הנחית מהלומה מדינית קשה על אלג'יריה, התומכת העיקרית - מבחינה צבאית, כלכלית ודיפלומטית - של תנועת הגריליה הסחראוית, הפוליסריו. מדובר בתנועה שהולכת ומתמעטת ומאבדת נתחים רבים מהגיבוי הבינלאומי שהיה לה בראשית דרכה.

לאלג'יריה, החותרת תחת ריבונות מרוקו בסהרה המערבית באמצעות תנועת הפוליסריו הטרוריסטית, שאיפות ליצירת מוצא אל האוקיאנוס האטלנטי ולשליטה במחצבים ואוצרות טבע, דרך המובלעת הטריטוריאלית שמחזיק הפוליסריו.

תודות למערכה דיפלומטית אינטנסיבית ופוריה, בהובלת המלך מוחמד השישי, מדינות אפריקאיות רבות וכן מאמריקה הלטינית, הכירו במרוקניות של הסהרה המערבית ואף פתחו בה קונסוליות ונציגויות מסחריות. ההכרה האמריקאית הייתה גולת כותרת בפני עצמה, שכן מדובר במעצמה הגדולה בעולם ובחברה קבועה של מועצת הביטחון של האו"ם עם זכות וטו, מה שהחריף את התיסכול של אלג'יריה עד כדי אובדן עשתונות.

מאז חידוש היחסים בין מרוקו לישראל, מהלך בילטרלי עם השלכות משמעותיות על חיזוק היציבות והשלום במזרח התיכון, לרבות בקידום הסוגייה הישראלית - פלסטינית, כלי התקשורת האלג'יראיים תוקפים את הממלכה המרוקאית, ובאותה נשימה את שותפתה להרחבת השלום והדו-קיום בין ערבים ליהודים - מדינת ישראל.

המצב באלג'יריה לא שקט. הנשיא עבד אל-מג'יד תבון (צילום: רויטרס)

מרוקו ניצבה בנקודת המוצא של השלום ההיולי בין מצרים לישראל והעניקה לו את מלוא תמיכתה, בהנהגת המלך המנוח חסן השני, איש חזון ומעשה, וממשיכה להנחיל, תחת הנהגתו הנועזת והשראתו הבלתי נדלית של המלך מוחמד השישי, את ערכיה המכוננים לדו-קיום, לפיוס ולסובלנות.

החוקה המרוקאית מ-2011, הינה מלאכת מחשבת בשילוב מגוון לאומים, זהויות ותרבויות לכלל זהות על אחת - המרוקניות - הממזגת, בכפיפה אחת, בין המוסלמי, הערבי, הברברי והיהודי. זוהי מציאות של איזון נדיר, מפייס, ממתן ומאחד, שמעטים העמים שהצליחו ליצור שכמותה.

במובן זה, אלג'יריה ניצבת בקוטב המנוגד הרדיקלי. זוהי חברה שסועה, מדממת משנים ארוכות של מלחמת אזרחים אכזרית במיוחד, המונהגת בידי שלטון שעטנז של כת צבאית וממשלה אזרחית הנתונה לחסדיו. באופן מובנה, אלג'יריה אינה יכולה להתעלות לגודל השעה ולהצטרף למחנה הפיוס והשלום. למרבה הצער, באופן מובנה, היא מטילה דופי בממלכה המרוקאית ואף מכנה אותה "ציונית".

תחת הכינוי ציוני, המוענק בנימה זלזלנית לישראל, מסתתרת הנימה הגזענית נגד היהודים באשר הם - של אלג'יראים מובילי דעת קהל בשופרות התעמולה של ארצם. בזאת הם מטפחים את האנטישמיות לא רק בקרב העם האלג'יראי כי אם גם בקרב עמים באיזור; הם מציתים את השנאה ליהודי גם בקרב מדינות אירופה, בהן מצויות קהילות יהודיות ומוסלמיות. בצרפת, למשל, נרצחו בשם אותה שנאה, יהודים בטולוז ובפריז בין השאר.

אלה הם פניה העכורים של המתקפה התקשורתית האלג'יראית על מרוקו ועל היהודים וישראל, המדרגת את אלג'יריה נמוך מאד בסולם הזיקה לשלום, הפיוס והדו- קיום.

יכולתה של אלג'יריה להתגבר על תחלואיה - עוברת דרך התפייסותה ההכרחית עם מרוקו ואימוץ מודל הדו-קיום המרוקאי, שעשוי לשמש לה מפת דרכים לחניכתה ולעיצוב דרכה וזהותה, בצאתה ממנהרת הקולוניאליזם הארוכה והמנכרת, ממלחמת האזרחים ההרסנית, הדיקטטורה העושקת, אל עתיד של שלום לקרוב, בתוכה ממש, ולרחוק באיזורה, כדי להשיג את ריפוייה המלא.

לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

התרעות פיקוד העורף

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully