וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פרשת השבוע: מדוע הרב הצטער כאשר נכנס לבית המדרש שהיה מלא בתורה?

דוד ברגר, בשיתוף שובה ישראל

18.2.2021 / 12:01

האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו הסביר את פרשת השבוע, פרשת תרומה והחשיבות בכוונה מאחורי כל דבר שאנו עושים בחיים בעזרת סיפור מעניין על הבעל שם טוב זצ"ל

פרשת תרומה היא הפרשה שנקרא בשבת הקרובה בבית הכנסת. אפשר לקחת ממנה נקודות רבות לחיי היומיום, ונתמקד באחת מהן: כוונה במה שאנחנו עושים. אפשר לעשות הרבה דברים טובים, אבל הם חסרי ערך אם אנחנו עושים אותם בלי כוונה נכונה.

האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, הסביר את הקשר בין הנושא לפרשה בעזרת מעשה מהבעל שם טוב זצ"ל.

כתוב בפרשה: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", וכך מסביר הרב פינטו:

יהודי צריך להקפיד שכל מצווה וכל דבר שהוא עושה, צריך לעשות אותם לשם שמיים. אם אדם עושה מצווה שלא לשם שמיים, המצווה לא זוכה לעלות לשמיים והיא עומדת ומקטרגת עליו למה לא מעלים אותה לשמיים, לכור מחצבתה, למשימה הראוי שצריכה להיות בה.

מסופר על רבנו הבעל שם טוב, שבאחד הימים נכנס לאחד מבתי המדרש ואמר בצער בית המדרש הזה מלא כולו בתורה. שאלו התלמידים - הרב אמר שבית המדרש מלא בתורה, אז למה הרב בצער? ענה להם הבעל שם טוב, בית המדרש מלא בתורה, אבל התורה לא עולה לשמיים. אדם צריך לעשות מצוות ומעשים טובים שיעלו לשמיים, לא שיישארו בעולם הזה. כשאדם עושה את המצווה לשם שמיים, בשלמות לשם ייחוד קודשא בריך הוא, הוא גורם שמצווה עולה לשמיים ונהיית מליצת יושר עליו.

תלמידים עם רב בבית כנסת. ShutterStock
העיקר הכוונה. מה גרם לרב להצטער בבית המדרש?/ShutterStock

וכך אפשר לפרש ולומר בפרשת השבוע. אנחנו מוצאים בפרשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם". אנחנו רואים שהתורה הקדושה אומרת ג' פעמים את המילה תרומה - פעם ראשונה "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", פעם שנייה "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", ופעם שלישית "וְזֹאת הַתְּרוּמָה".

אם כך אפשר לבאר ולומר: פעם ראשונה שנאמר "וְיִקְחוּ לִי", לי לשמי, שיהיה לשם שמיים. פעם שנייה "אֶת תְּרוּמָתִי", שיהיה בשלימות גם לשם שמיים, והפעמיים הללו שהם לשם שמיים יש בהן את הכוח להעלות את התרומה לקב"ה ולהיות במקום גבוה וגדול. אבל כשאדם עושה מצווה עם נגיעות עצמיות, עם מחשבות ורצון עצמי, אז זו הפעם השלישית רק. "וְזֹאת הַתְּרוּמָה" לבד, שנשארת למטה ולא עולה למעלה.

הגדולה של האדם "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", לשמי, להעלות את זה למעלה, "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" עם י' בסוף, לשם הקב"ה וכשהאדם חושב ומתכנן שהכל יהיה לשם שמיים, כאשר ישנה התרומה ואדם עושה אותה כך, יש לה כוח לעלות למעלה, למקום גבוה הראוי לתורה ולמצוות ולמעשים טובים.

לכן אדם צריך להקפיד בכל מצווה שהוא עושה, לעשות אותה לשם שמיים. אם הוא לא יעשה אותה לשם שמיים, היא נשארת בעולם הזה ונהיית קטרוג שמקטרגת על האדם ומזיקה ומפריעה לו. לכן הרבה פעמים אדם עושה מצווה ויוצא לו מזה רע, כי הוא לא עשה את זה לשם שמיים והמצווה הזו עומדת ומקטרגת עליו. היא נשארת פה ורוצה לעלות למעלה. כל מצווה שאדם עושה, עליו לעשות אותה בשלימות לשם שמיים.

דוד ברגר, בשיתוף שובה ישראל
1
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully