שלושים יום קודם חג הפסח, שואלים ודורשים בהלכות הפסח, כך מובא בגמרא. בשל כך, ראש אבות בתי הדין במרוקו, האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, החל ללמוד עם תלמידיו את הלכות הפסח כבר בצאת חג הפורים.
באגרת ששיגר הוא התייחס לחובה לתת לעניים "קמחא דפסחא" ולמצוות שתיית ארבע כוסות בליל הסדר, והביא את דברי הגמרא בפסחים "ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין".
לדברי הרב פינטו: "הנה רבותינו הקפידו על ארבע כוסות של יין בליל הסדר ומובא ברמ"א (אוח סימן תעב ז) שאם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסבה, אין לחזור ולשתות בהסבה, דיש בה חשש שנראה כמוסיף על הכוסות ע"כ".
"כדי להבין הדברים", הוסיף הרב פינטו, "הנה הארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה. וצריך האדם לדעת שזו לא רק שתייה רגילה ששותים ארבע כוסות יין בפסח, אלא סודות עצומים ונוראים טמונים בארבע כוסות, ומורידים כוח של גאולה בארבע צורות לאדם".
הוא סיפר על סבו הבאבא מאיר זצ"ל: "וזוכרים אנו את ליל הסדר האחרון של מור זקני זצוק"ל, אשר היה בימים האחרונים לחייו. ובכניסת החג הצטער צער עצום, איך ישתה את הארבע כוסות. והיה נושם בקושי גדול ומשתעל קשה ויורק דם, וכל המהות שלו וכל המחשבה הייתה על הארבע כוסות. ובכוח גדול ובמסירות, שתה את הארבע כוסות".
"המסירות והדבקות בשתית הארבע כוסות נחקקה אצלנו לזכרון עולם, והדבקות שלו בדקדוקי המצוות של ליל הסדר הביאה אותנו שמיום שעמדנו על דעתנו, התחלנו לעשות קמחא דפסחא", הוסיף.
הרב פינטו הורה לתלמידיו: "ומבקשים אנו שמצווה זו של קמחא דפסחא תהיה נחלה וירושה לדורי דורות, לכל ההולכים בדרך הקדושה של 'שובה ישראל' לקדש את מצות קמחא דפסחא, ולהחדיר בבני הבית של כל אדם, להיות ממוסרי נפש על מצווה זו, גם אם הקב"ה השפיע עליך שפע עצום, תלך ותבקש מאחרים שיתרמו לקמחא דפסחא".
"וכל בן 'שובה ישראל' יעשה חלוקה לכל לנזקקים, וגם אם אתה צריך, תיתן משהו מעצמך ותאסוף מאחרים. כי מצווה זו מי ישורנה שנותנת כוח לאדם. והזיעה שאדם מזיע בהשתדלות לנזקקים מטהרת את הנפש, והיא כפרה על פגמים של מידת היסוד".