פרשת השבוע היא פרשת כי תשא, ובה התורה מצווה אותנו לתת מחצית השקל, "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ", ומה ניתן ללמוד מהפרשה על חיי היומיום שלנו? הנה דבריו של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, שמעביר לנו מסר אופטימי: האדם צריך לדעת תמיד שהוא בחצי הדרך ויש לפניו עוד חצי דרך טובה יותר.
"כל הרע שיש לו זו חצי הדרך"
אנחנו רואים בפרשת השבוע שהקב"ה מצווה את משה רבנו שבני ישראל יתנו תרומה מחצית השקל לבית המקדש. צריך להקשות קושיה חזקה ביותר: מדוע דווקא מחצית השקל? רוצים לתת תרומה, שיתנו שקל שלם. למה נותנים רק מחצית השקל אם יותר קל לספור שקל שלם ולא חצאי שקלים? אם כך, מדוע הקב"ה ציווה לתת מחצית השקל?
אלא חשבנו לבאר ולומר יסוד גדול - תמיד כשהאדם מתחיל בחיים שלו מצבים קשים, צריך האדם לדעת שעכשיו המצב הקשה שיש לו, זה לא מה שיהיה לו כל הזמן ושעמו הוא יצטרך להתמודד כל חייו. אלא תמיד על האדם לראות שזו רק חצי הדרך, כל הרע שיש לו זו חצי הדרך. קשה לאדם ורע לו זו חצי הדרך, עוד מעט יבואו ימים שבהם יהיה טוב והאדם יעבור את זה. אדם חולה אסור לו להישבר זו חצי הדרך, עוד מעט יהיה בריא ויהיה טוב.
לכן כל היסוד של עם ישראל זה מחצית השקל, חצי עכשיו לא טוב, עוד חצי יבוא זמן שיהיה טוב. האדם לא צריך להסתכל על הזמן הקשה והכואב שיש לאדם עכשיו, עוד חצי יהיה לאדם טוב ונחת גדולה בדברים.
בן המלך כעס על החקלאי
יש משל ונמשל שמובא בספר קדוש על בן של מלך, שחי בפינוק גדול ביותר. אותו בן של מלך היה גר בארמון מזהב ומנותק מכל חיי העולם הזה, בכל שמירה אפשרית המלך שמר על בנו. יום אחד כשאכל הבן של המלך לחם, חשב ואמר איך הלחם הזה נוצר, מאיפה הוא הגיע. הבן של המלך, שלא היה לו מושג בכלום, חשב שהלחם גדל על העץ, כמו שהעץ מגדל פירות וירקות. יום אחד יצא הבן של המלך מהארמון ועבר ליד מקום שבו מגדלים חיטה ושעורה. הוא ראה איך החקלאי חורש את השדה. הבן של המלך, שלא היה לו מושג מדוע חורשים את השדה, כעס כעס גדול ואמר האדמה כל כך יפה, מדוע חורשים את השדה?
אחר כמה ימים, עבר שם בן המלך וראה שוב את החקלאי, שהפעם לוקח זרעונים של חיטים ושעורים ומפזר אותם באדמה. אמר הבן של המלך - מדוע הוא מלכלך את השדה? למה הוא זורק את הזרעונים האלה? אחרי כמה ימים שוב ראה את החקלאי, הפעם מזבל את האדמה. שוב לא הבין הבן של המלך מה אותו חקלאי עושה באדמה. עובר זמן, הבן של המלך מגיע לשדה ובינתיים גדלו שם חיטים ושעורים. שמח הבן של המלך שמחה גדולה, ואז רואה את החקלאי שהוא קוצר את הכל וכועס כעס גדול, עד שבאו והסבירו לו שהלחם שהוא אוכל לא גדל על העץ. בשביל שהלחם יגיע אליך לבית, צריך לעבור את כל התהליך שהחקלאי עושה.
רק בסוף מבינים את התמונה המלאה
כך גם בעניינים של אמונה בקב"ה, אם האדם מסתכל רק על החרישה של השדה הוא לא יבין מזה כלום, הוא כמו הבן של המלך שעובר ליד המושב ואף פעם לא ראה מה זה חרישה ומה זה זריעה, הוא יחשוב שהאדם הזה עושה חורים באדמה. אם קצת יסתכל ויראה איך זורקים את הזרעונים באדמה גם לא יבין, וכך הלאה אדם לא יבין אם רואה את חצי הדרך. אדם יכול להבין רק בסוף שהוא מקבל את הלחם והלחמניה, מה השורש של הדברים.
צריך האדם לדעת יסוד גדול, אי אפשר להסתכל בחיים על חצי דרך, אדם שמסתכל בחיים על חצי דרך לעולם לא יגיע לשום מקום. אדם שפותח עסק ואחרי חודש אומר העסק לא מצליח וסוגר אותו, לעולם הוא לא יצליח. אדם שפותח גמרא ומתחיל ללמוד, פתאום לא מבין והוא סוגר את הגמרא לעולם לא יצליח. אדם שרוצה להצליח צריך להסתכל מראשית עד האחרית מההתחלה עד הסוף. לא להסתכל על חצי דרך, אם אדם יסתכל על חצי דרך הוא לא יעלה כלום בידו. אם האדם חולה והוא יסתכל רק על מה שכואב לו עכשיו, יהיה לו יאוש מוחלט שלא יוכל לחיות. אם האדם עושה עסק והוא מסתכל באיזה מצב הוא נמצא בעסק עכשיו, לא יהיה לו כוח להמשיך לשום מקום. אם האדם עובד במקום והוא מסתכל על התפקיד שלו רק עכשיו, לא יהיה לו כוח להמשיך. אדם שרוצה להצליח צריך להסתכל על הכל באופן כללי, לא להסתכל על חצי או רבע מהדברים.
הקשר למחצית השקל
וזה מה שמחצית השקל מלמדת אותנו, היסוד של האמונה זה חצי. מה שיש עכשיו זה חצי, אסור לחשוב שחצי זה הכל, אחרי החצי הזה יבוא עוד חצי. אם החצי הזה היה קשה, החצי הבא יהיה טוב ויש לאדם עוד דרך שלימה ללכת בה.
ועל פי זה אפשר גם להבין שמהכסף של מחצית השקל בנו את האדנים של המשכן, שהיו מחזיקים את המשכן כדי לסמן לנו שמחצית השקל זה אמונה, היסוד של הבניין ושל עם ישראל עומד רק על אמונה. אם יש לאדם אמונה יש לו כוח לשרוד ולעבור, לעמוד ולהתמודד נגד כל דבר קשה ואם אין לאדם אמונה, הוא לא יוכל לעמוד כנגד שום דבר ולא יוכל להשיג שום דבר בידו.