שלושה שבועות לפסח, והלחץ מניקיונות הבית מתחיל להיות מורגש. אלא שמסתבר שאפשר לראות את הדברים במבט קצת שונה ולחפש את האופטימיות שבין האקונומיקה והסבון. ד"ר מירי כהנא ממכללת "אפרתה" מציעה השקפה מעט אחרת על תקופת הניקיונות ואת דבריה הביאה העיתונאית סיון רהב מאיר.
"רציתי לשתף במחשבה שאני חוזרת ומזכירה לעצמי: כל הניקיונות האלו באו עלינו רק בגלל שאנחנו עשירים גדולים. לא אני אישית, כולנו. אנחנו גרים, כל משפחה, בבית משלה. יש חדר נפרד להורים, מטבח, מקלחת ושירותים. הבתים שלנו מלאים רהיטים, בגדים, כלים ואוכל. הילדים שלנו שבעים, עד שהם שוכחים חבילות שלמות של חטיפים במגירה ומשאירים בתיק כריכים שאפילו לא טעמו מהם. כמה אנחנו רחוקים מהדיונים ההלכתיים של פעם על תנור ציבורי לכמה משפחות, על שמלתו היחידה של העני שצריך להחזיר לו מדי בוקר אם נלקחה, או על כיבוס הבגד היחיד שיש לאדם לקראת שבת.
למרות הקשיים והאתגרים בדורנו, אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו יש לפחות סבא רבא אחד שהיה יוצא מגדרו מרוב שמחה והפתעה אם היה רואה את הרווחה העצומה שהנינים שלו חיים בה. לכן מדי פעם אני מזכירה לעצמי לעצור את המחשבות על כמה עוד יש לנו לנקות ועל כמה עוד יש לנו לבשל, ולחשוב פשוט על כמה יש לנו".