שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום: וואלה! יהדות עם פרויקט מיוחד - בכל יום, מקבץ הלכות ומנהגים לחג הפסח, מתורתו של ראש אבות בתי הדין במרוקו, האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א.
1. שואלים בהלכות פסח, קודם לפסח שלושים יום (שוע סי תכט סא) דהיינו מיום הפורים ואילך. והנה היו שהתחילו יום אחרי פורים ללמוד הלכות והנהגות פסח, אבל אנחנו בקהילת קודש "שובה ישראל" נהגנו מיום פורים להתחיל ללמוד הלכות פסח והנהגות פסח, כדי שיהיו העם בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון.
2. כל השלושים יום מפורים עד ליל בדיקת חמץ, נהגו אבותינו ורבותינו לקדש את הימים האלו שהם הכנה ללילה הקדוש והנורא, ליל הסדר. וכשם שיש חודש אלול הכנה ליום ראש השנה, כך השלושים יום מפורים הם הכנה ללילה הגדול והנורא, ליל הסדר.
ובימים האלו מתחילים לנקות הבית ונזהרים מכל חשש של חמץ, ומתפללים להקב"ה שיציל אותנו מכל מחמצת ולא רק בבדיקה של חמץ מספיק אלא גם תפילה ובקשה מהקב"ה, שיתן לנו סיעתא דשמיא להינצל מכל ספק חמץ.
וכבר ידוע המעשה באותו חסיד אשר הקפיד לנקות הוא בידו את כל ביתו לפסח, והקפיד בכל החומרות והדקדוקים בהלכות פסח. הוא עצמו שחט והוא עצמו ניקר והוא עצמו מלח והוא עצמו ניקה ושטף את הדגים והוא עצמו בישל והכין את כל צרכי החג.
והנה בסעודת ליל הסדר, מוצא שעורה במרק אשר שתה. הצטער צער עצום ולא הבין וידע למה כך גילגל לו היודע תעלומות. ואחרי צומות ושאלת חלום, ענו לו מן השמים, אמת שהשתדלת בכל מה שאפשר, אבל הכל סמכת על עצמך ולא התפללת להקב"ה שלא יביא תקלה תחת ידך.
הנה חג הפסח כוחו עצום ונורא, ולא רק עבודה של נקיון יש, אלא יש עבודה של נקיון מחמץ ובקשה מהקב"ה שיתן לנו סיעתא דשמיא להנצל מכל חשש ומכל נדנוד של חמץ. כי מי שנזהר ובלי שום מחמצת ומקפיד בכל הדינים ובכל הדקדוקים, חזקה שיכניע את יצרו כל השנה כולה.
והנה אדם שנפגם אצלו פסח בחמץ ח"ו או בספק חמץ, "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" פוגם הוא בשורש נשמתו והוא כחלון אשר נשבר, כמה שידביקו את החלון עדין שבור הוא.
3. בשלושים יום לפני פסח יקפיד הקפדה גדולה שלא ללמוד בספרים ליד חמץ, אפילו אם לא משתמש בהם בפסח. אנחנו משכבר הימים מפורים נזהרים, וגודרים גדרים בכל ענין, לבנות חומה להרחיק החמץ ולהתריע שבעוד כשלושים יום פסח.
וכל דבר אשר עושים נשׂים מול עינינו שפסח מתקרב. וכן מפורים נזהרים שלא להכניס חמץ לחדרים ואפילו שעדין הם לא הוכשרו לפסח. יש כח לגדרות ולחומרות האלו, שבזכותם יורד שפע רב מכל העולמות.
4. טוב שמיום פורים ייחד האדם מקום בביתו, שהמקום הזה יהיה מיועד בכל הימים הבאים עד יום ביעור חמץ, כל דבר שהוא חמץ יניח במקום ההוא. והמקום ההוא יהיה שמור היטב ששום חמץ או ספק חמץ יצא ממנו בלי השגחה, וכשמיחד מקום לחמץ יש בזה יתרונות ומעלות רבות.
5. שבת שלפני הפסח נקראת שבת הגדול. וידע האדם ששבת זו בעלת מעלות גדולות, וכל הנס של גאולת מצרים מושפע מאותה שבת, ולכן יקדש את השבת הזאת ביותר לדבקות בהקב"ה.
ובכל קהילה הרב יתן שיחת מוסר בליל שבת בדברי תורה, בפרשת השבוע. ובתפילת שחרית החכם שבאותו בית מדרש ידבר בעניני מוסר וחיזוק על ימי הפסח, למען ידעו האבות והבנים כח ומעלת הימים המסוגלים של ימי הפסח.
ובזמן המנחה יתאספו כל העדה, והחכם שבהם ימסור דרשת שבת הגדול, הלכות והנהגות ומנהגים. ועל האדם לדעת, אפילו שלמד ולומד ומלמד, יש כח וסגולות נוראות לדרשת שבת הגדול, ואין בית מדרש בלי חידוש וכל ירא השם יקפיד להיות בדרשת שבת הגדול.
6. כשהרב דורש דרשת שבת הגדול, יחשוב בדעתו שמקיים את דברי הגמרא (מגילה לב) שמשה רבנו תיקן להם לישראל שיהיה כל חכם דורש לבני עירו בכל רגל, בעינינו של יום. וחוץ מהלימוד שלומד, מקיים בזה התקנה שמשה רבנו תיקן לעם ישראל.
7. ממוצאי שבת של שבת הגדול, נוהגים אנו לברך כל אדם שפוגשים לחג פסח כשר, כי יש כח לדרישה ולברכה שמברך האדם את חברו.