חג הפסח מכונה "זְמַן חֵרוּתֵנוּ". הרב אייל ורד מנסה לתרגם את המונח הגדול "חירות" אל חיי היומיום ואת דבריו הביאה העיתונאית סיון רהב מאיר בדף הפייסבוק שלה.
"חירות - זה להכיר את הכפתור העגול האדום הקטן שמכבה דברים וגם להשתמש בו מדי פעם.
חירות - זה לקחת רק מה שצריך ונכון בבופה ענק בחתונה, שמציע אוכל לעדר פילים ולא לבני אדם רגילים.
חירות - זו היכולת לא לשמוע ולא לקרוא לשון הרע, על אף שכולם מדברים על כך וזה מבעבע בכל האתרים.
חירות - זו היכולת לומר למעסיק שלך שיש לך גם אישה וילדים, ולכן אתה לא יכול לעבוד בלי שעון, לא יכול לצאת מהבית כשהילדים ישנים ולחזור כשהם ישנים. יש לך עוד דברים בחיים. ולפני המעסיק - צריך לומר את זה לעצמך.
חירות - זה לדעת לחיות מהכסף שיש ולא מהכסף שאין (להימנע ממינוס, בשפה פשוטה).
חירות - זו היכולת לשתוק. לא להגיב על כל דבר. לבלום פה בשעת מריבה.
חירות - זו היכולת להתאמץ כדי למצוא נקודה טובה גם במקום שאיש לא רואה. וגם לומר אותה, בהדגשה. להביט בעין טובה על המציאות ולא ליפול לבור הנרגנות והתלונות, אלא לשמוח ולהודות וגם לדעת לתקן.
חירות - זה לא לצפור בזעם לנהג שהתמהמה שנייה מיותרת ברמזור, אלא לאותת לו בעדינות עם האורות.
חירות - זו היכולת לראות כל אדם לא כאמצעי, שעליו אפשר לשלוט, אלא כמטרה בפני עצמו.
רבי יהודה הלוי כתב: 'עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי'. חירות אינה פסל, פסל החירות, אלא מהות. היא המיצוי של האישיות הפרטית והלאומית שלנו. חג חירות שמח".