כתוב בספר "בני יששכר" (חודש אייר מאמר א) כך: חודש אייר הוא נבחר ומנוסה בחכמת הרפואה, שהוא מסוגל לרפואה להריק האצטומכא מן העיפושים וחולשת המרה.
ה"בני יששכר" מסביר את מהות הסגולה: הטעם שהסגולה הזו פועלת דווקא בחודש זה. הנה בדרך כלל, כל החולשות והחולאים באים מן המאכלים שאינם לפי מזג האדם. והנה בחודש הזה התחיל המן לירד, לחם אבירים, לחם הנבלע באברים, ולא היה בא ממנו שום חולי ושום מכאוב. נמצא, בחודש הזה נתרפאו כל החולאים, על כן נשאר טבע קיים בחודש הזה סגולה לרפואה.
הרב פינטו הוסיף על זה וכתב כי כתוב בגמרא (שבת דף קמז) "כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלי" (כל שיקויי הרפואה מפסח ועד עצרת מעולים) וכתב ב"חתם סופר" בחידושיו שם, שמדובר על חודש אייר. והרמז בפסוק "כִּי אֲנִי יְהוָה רֹפְאֶךָ" ר"ת אייר (עיין בשער יששכר חדש אייר אות ג).
והנה בטעמי המנהגים (אות תריג) מעתיק דברי ה"בני יששכר" וכתב: "ועתה אומרים חודש "מי" (מאי) הוא מסוגל לרפואה".
ועיין בספר "אוהב ישראל" (לשבת אחר פסח) שכתב בזה הלשון: וימים האלה נקראים אצל אומות העולם "מי" (מאי) וגם הם מודים שהימים האלה הם טובים ומסוגלים לרפואה. ו"מי" הוא מניין חמישים, והעיקר הוא שהימים האלה הם טובים ומסוגלים לרפואת הנפש.