אנחנו אחרי הפסח ואחרי הסגרים. הבטחנו לעצמנו המון בשנה הזו, אבל זו לא חוכמה להבטיח כשהכול סגור, כותבת העיתונאית סיון רהב מאיר בדף הפייסבוק שלה, וממשיכה: החוכמה היא ליישם כשהכול פתוח.
בואו נדבר, למשל, על היחס בין הבית לבין העולם שבחוץ. כמה התרפקנו על השבתות והחגים ביחד, וגם על ימי חול שבהם כל בני הבית לא מתרוצצים לכל עבר, אלא מדברים, משחקים, חיים זה לצד זה. עכשיו, כשמותר לצאת, האם נדע לאזן?
כמה דיברנו על האוכל הביתי. על כך שלא צריך לאכול כל הזמן בחוץ, מזון מתועש ורווי שומן ומלח. האם נזכור זאת כעת, כשאפשר שוב לצאת ולאכול הכול בחוץ?
עוד דוגמה: האירועים והשמחות שלנו. כמה פעמים שמענו משפטים כמו "חסכנו עשרות אלפי שקלים ועשינו בר מצווה כל כך אמיתית ויפה, בלי להזמין אנשים שאנחנו בעצם לא רוצים שיבואו, והם בעצם לא רוצים שנזמין אותם". או למשל: "הלוואי ונמשיך עם חתונות קטנות, שפויות, שמחות. האם יהיה לנו אומץ?".
זו בדיוק השאלה. האם יהיה לנו אומץ, האם נזכור, האם נשתנה. האם סתם "נחזור לשגרה", או נבין שלא עברנו את כל השנה הזו רק כדי לחזור בדיוק לאותו המצב. עכשיו זה הזמן, וזה תלוי בנו. פסח הסתיים. האם נצא מעבדות לחירות?