אני זוכרת את השנה הראשונה שבה שמעתי על מצוות ספירת העומר. פתאום בין פסח לשבועות התחלתי לעצור כל ערב ולספור כתבה העיתונאית סיון רהב מאיר בדף הפייסבוק שלה. היום, אגב, תשעה ימים לעומר והיא הוסיפה והביאה את דבריו של הרב יוני לביא על המצווה הזו:
"לפני כ-400 שנה שאל שייקספיר בפאתוס: להיות או לא להיות? העידן המודרני נתן תשובה מפתיעה לשאלה הזו: להיות ולא להיות גם יחד. רבים מאיתנו בוחרים לא להיות נוכחים, גם כשהם כאן. הם כל הזמן זמינים לכולם. הם על רטט. לא הטלפונים, האנשים עצמם. הם נמצאים בכל מקום, ולא נמצאים באמת בשום מקום.
מצוות ספירת העומר שאנחנו סופרים בימים אלה מציעה כיוון מעניין. רגע לפני שמבצעים את הספירה היומית, אנחנו עוצרים ואומרים: 'הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵֹה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר'. יש שעושים כך לפני כל מצווה ומצווה, אבל בספירת העומר זה הפך ממש לחלק מהנוסח עבור רבים. זה לוקח רק כמה שניות, אבל אנחנו מתמקדים. מתכוננים. משקיטים. מזמנים את עצמנו לרגע הזה, כי הוא לא יחזור עוד לעולם. אנחנו פשוט נוכחים, לגמרי. שמים לב שעבר עוד יום בין חג הפסח לחג השבועות, בין יציאת מצרים לבין מתן תורה.
אם נרצה נוכל לקחת את המתנה הזו אל המחוזות האחרים בחיינו: אל המפגש הזוגי שלנו, לסיפור לילד לפני השינה, לתפילה, לעצמנו. הנני מוכן ומזומן. הנני כאן. רק כאן".